פריחה במדבר (שקט, צבא מצריים מפציץ).

בחופשת בית הספר של הילדים נסענו לבאר מילכה. (אפרופו הפוסט לפני האחרון על חמדנות של אדמה, שם המדינה מאפשרת "להגשים חלום" על דונם!) הפעם האחרונה שהייתי שם הייתה לפני למעלה מתריסר שנים אז עוד הייתי אב טרי וחשבתי שאני מבין משהו בחיים (כמו למשל לשחק ברעיון של לגור שם), מאז למדתי משהו וגיליתי שלמעשה אני לא מבין דבר וחצי דבר אבל בין לבין הצטרפו עוד ועוד ילדים (אם לא חמדנות של שטח אז חמדנות של ילדים).

המדבר בבאר מילכה  אינו קיצוני כמו הערבה שם אנחנו מבלים את עיקר מחנות החורף שלנו ומאפשר מגוון צמחיה רחב ובעיקר עמוס בהרבה, אין לי העדפה כזאת או אחרת לנופים אבל הפריחה שם הייתה מרהיבה במיוחד, אני חושב  שהניגוד החריף בין העונות מגביר את האקסטזה המינית. זאת אותה אורגיית המונים שמבקשת להשליך אל העתיד את הבלתי נודע. זאת אינטליגנציה שגוזרת ממסקנות העבר ומערבלת את קידודה לתצורה הפיזיולוגית שבין שימור לחדשנות.  כך היא מגששת בפערים שיכולים לנוע מחד גיסא עקב בצד אגודל אך מאידך גם לרחף בזינוקי ענק במקרי קטסטרופות סביבתיות. בקיצור, גנטיקה היא דבר מופלא.

לוניאה? אבל מאיזה מין?
תודעה מגששת במדבר. לוניאה? אבל מאיזה מין?
מי אני? זווית שונה.
מי אני? זווית שונה.

בלילה מסביב למדורה תוך כדי שיחה שמענו צלילי ירי ארוכים. ובבוקר למחרת אל הירי נוספו הדי פיצוצים חזקים שנמשכו למעלה משעה, סיורים דחופים של הצבא המקומי (מה שמכונה צה"ל) הסבירו לנו שכוחות של צבא מצריים נלחמים בכוחות דע"אש. דיווחים בחדשות בשבת העלו שעשרות אנשי דאע"ש נהרגו. כמה קטן ומטורף הוא העולם. יש משהו מעיר בזוועות הללו שמגיעות לפתח הבית, משך כל כך הרבה שנים בני האדם בעולם המערבי התרגלו להדחקת האלימות לשוליים עד שנדמה היה שבאמת היאוש נעשה כמעט נוח לרובם. אי אפשר עוד לברוח. את הזרעים שזרענו במשך דורות כולנו קוצרים ולצערי ממשיכים כנגד כל היגיון ותבונה להנביט את מעגל האימים הבא.

וככה לצלילי הפיצוצים שגודעים איברים, הורגים ובוטשים יצאתי עם המצלמה וכלים לאיסוף זרעים ומצאתי את אלו:

פגוניה רכה
פגוניה רכה
פגוניה רכה דווקא ממנה החמצתי לקחת זרעים. פורחת חודשים רבים בשנה.
פגוניה רכה דווקא ממנה החמצתי לקחת זרעים. פורחת חודשים רבים בשנה.
מי צריך פרחים עם כאלו סלסולים? חבצלת הנגב בגאומטריה מופלאה.
מי צריך פרחים עם כאלו סלסולים? חבצלת הנגב בגאומטריה מופלאה.
ואחת אחרת מזווית שונה
ואחת אחרת מזווית שונה – יה אללה!
איזה שפע! שמשון סגלגל מפציץ בצהוב.
איזה שפע! שמשון סגלגל מפציץ בצהוב.
לא במקום אבל עובדה, לוטוס מדברי שקפץ צפונה.
כמעט בגבול תפוצתו – לוטוס מדברי שקפץ צפונה.
יש זרעים! לוטוס מדברי.
יש זרעים! לוטוס מדברי.
לא יודע מה זה, ולמי אכפת? איזה יופי.
לא יודע מה זה, ולמי אכפת? איזה יופי.
 מקור חסידה שעיר - גאופיט מדברי
מקור חסידה שעיר – גאופיט מדברי
בהמונים, חבלבל צמיר
בהמונים, חבלבל צמיר
גם את המדבר צובעת - ניסנית דו קרנית
גם את המדבר צובעת – ניסנית דו קרנית
מדבר
מדבר

קוצרים את שזרענו

 

 

16 תגובות בנושא “פריחה במדבר (שקט, צבא מצריים מפציץ).”

  1. מוריקה מבריקה שתלתי בעבר, צריך לזכור שהיא נשירת קיץ. זאת בכלל אחת "הבעיות" בגינון צמחי מדבר, רק מיעוטם בעלי מראה יציב כל השנה.

  2. תיקוני דפוס: כתוב לנו פוסט שכותרתו איך הייתה נראית ארצנו מבחינת צמחיה בהינתן שכאילו אין ולא היו כאן מלחמות.
    זה בעקבות מה שכתבת :"שקט המצרים יורים", ועוד דברים שכתבת.

  3. ה היתרון של צמחים שאינם יציבים כל השנה. מפנים את הבמה מדי פעם לאחרים, ומבליחים מדי פעם בהופעות קצרות ואיכותיות. אני דוקא מעדיף גינות דינמיות שמשתנות מעונה לעונה.

    ולגבי הצמח דמוי סמר עם הנשל עליו, ישר התנגן לי מאיר אריאל:
    עני ורש ומרושרש,
    מביט בנשל הנחש.
    לו רק יכולתי גם אני כך להגיח.
    בהשילי בלי כל חשש,
    תרבות של עור אשר יבש,
    וכמו חדש למחוז חפצי אגיע.

  4. אני גם אוהבת בסיס טוב של עצים שיחים ועשבונים, וגם חד שנתיים ומשתנים. גינה זו יצירה דינאמית, שצריכה להראות קצת אחרת בכל תקופה בשנה..ולחד שנתיים יש תפקיד חשוב על פני האדמה, לא רק ביופים

  5. אני מסכים לחלוטין עם חשיבותם ובטח ובטח עם משמעותם הנופית בטבע אבל צריך לזכור שבחלק הים-תיכוני אחוז המינים החד שנתיים הוא גבוה מאוד, למעלה ממחצית המינים הם כאלו כך שההחלטה על הגן בוודאי לא מחייבת שמירה על יחס. כמו שכתבת גינה היא יצירה והתמהיל על מרכיביו נמצא בידינו.

  6. אכן יש המון יופי במדבר, באמת הרבה – אבל הוא של המדבר ומותאם אליו בצורה מאד עמוקה. בנסיון להעתיק את היופי הזה לסביבה אחרת, כמו גינה באזור ים תיכוני, הוא נבלה מתחת למבול הצמחיה המקומית הצומחת מהר….מעטים הם הצמחים שניתן למצוא להם גומחה תרבותית בה ישרדו…לרוב הם לא שורדים.

    רעשי הסביבה שכתבת עליהם הם יסורי אנשים המנסים להחזיר את מחוגי השעון לימי הכליפים על עולם המושגים שלהם. לא נראה לי כי אדם בן זמננו שלמד דבר מה מההיסטוריה – יוכל להשלים עם התופעה ורק עמידה תקיפה וחינוך הומניסטי יוכל לאפשר לשרוד.

  7. שלום מיכאל אני שמח תמיד לשמוע ממך פה. אני מסכים שקשה להעביר צמחים מגומחאות סביבתיות אבל בכל זאת יש כמה וכמה צמחים בגינון ממקומות מדבריים ויובשניים יותר או פחות ברחבי העולם. אני חושב שכדאי לנסות לפחות ולהתאים אותם לפחות למערכת השקיה ספציפית שלא יטבעו.

    לגבי עולם החליפות שקורם עור וגידים הוא חלק בלתי נפרד מעולם שחי בפנטזיה על זהויות. גם הזהות היהודית והזהות הנוצרית ושלל הזהויות הלאומיות הן התניות שמיצרות בהכרח סיכסוכים על משאבים וגבולות שרירותיים שסימונם הוא עדות לכוח רצחני לא פחות שהיה נהוג לפני מאות ואלפי שנים. רק ירשנו את הסימונים הללו ומתוקף אינרציה כל קבוצה ממשיכה להחזיק בה. בסוף כולנו הולכים בדרך כסוסים סומים.

  8. יפה (גם פרופורציות) אבל הדבר הנפלא בדבר הזה שקוראים לו יצירה ואמנות הוא חוסר היכולת למתוח קו ברור, משוואתי בין המרכיבים כמו ניסוי כימי במעבדה. ולכן גם הקושי התמידי בשיפוט והחוקיות הדינמית שנשברת בכל פעם מחדש. כמו הקידוד הגנטי האמנות היא בתנועת התפשטות אין סופית.

  9. אתה מניח צמחים
    ומניח איך יתפתחו במקום בהתאם למה שאתה מכיר ויודע
    ומניח לחוקיות הדינאמית של הטבע במעגלים מרובים גם להפתיע אותך
    ומצד שני, גינון זה כמו לשים סכר ולהביא יופי מהנהר ופלגיו הרבים לגינה אחת

  10. דודו לפני שבוע ביקרתי בגינה של אריאל הירשפלד שהיא בדיוק כזאת, כל כך מדהימה וחריגה שאכתוב עליה פוסט. אבל יש לזה גם צדדים פחות נוחים כמו עבודה רבה בגלל כניסה תמידית של עשבים. אני עם השנים מכניס יותר ויותר צמחים רב שנתיים עם תחלופה פנימית של חורף/קייץ אבל ככול שיש יותר כך כיסוי השטח נחשף ובכל זאת עבודת עישוב נדרשת.

    שלי סכרים זה דימוי שקשור בדרך כלל לחברות ענק והחלטות ממשלתיות הרות אסון מבחינה סביבתית. לא מתאים לך לשימוש.

  11. אבינדב, המילה חותכת את זרם התודעה. מגבילה. סוכרת
    ופותחת אפיק חדש
    התאגידים השתלטו על הכל …על החש ועל המל ועל המים והחשמל…אבל המילה לא שייכת להם…היא שורש עתיק

  12. בהודו יש על זה מאבקים גדולים ארונדהטי רוי הסופרת (אלוהי הדברים הקטנים) מעורבת בזה וכתבה על כך ספר מצויין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.