קקטוסים, סוקולנטים בקצרה.

בשנים האחרונות  לאט לאט אני מעמיק אל תוך תחום שהיה זר לי במשך שנים של תכנון ושתילה, אני חושב שפיתחתי אלרגיה שגויה לתחום בגלל ההפרדה התכנונית שרואים בדרך כלל, אני עדיין חושב ש"גינת קקטוסים"  שהפכה לקטגוריה פופולרית ורבים מתכננים כך את גינותיהם או שמקצים לה שטח נפרד (פינת קקטוסים בחצץ). היא טעות. יש מספר סיבות לכך, אך בעיקר הדבר נובע מבחירה אסתטית ומשיקולי קו השקיה נפרד. זאת לטעמי בעיה קשה שהופכת את הצורה המופלאה הזאת למאוסה בעיניי רבים וחבל. זה מזכיר לי את גני הצבעוניים בהולנד ובמידה מסוימת זה מזכיר גישה של גינון פורמלי.

בקליפורניה קיים גן הנגטינגטון כבר למעלה ממאה שנים, זהו גן בוטני לצמחי מדבר ויש לו ערך עצום ורב, אני מניח שגם מבחינה תרבותית-ויזואלית יש לו משמעות אך אני חושב שמיקרו גנים כאלו אינם מוצלחים ויוצא ששכרם בהפסדם הנה כמה תמונות משם:

קטגוריאלי - גן הנגטינגטון
קטגוריאלי – גן הנגטינגטון
חלוקה צורנית
חלוקה צורנית
היפוך לגני הצבעוניים בהולנד
היפוך לגני הצבעוניים בהולנד

ראשית אני רוצה לציין שבמונחים קקטוס וסוקולנט יש ערבוב מעניין של הגדרות אפיונים. המילה "עץ", "שיח" או "גיאופיט" מאפיינים צורה בלי שיוך למשפחה כלומר במשפחה סחלביים למשל ניתן למצוא מטפסים, גיאופיטים ( – עשרות מאלו גדלים בר בישראל), אפיפיטים (כמו המינים שמקבלים לראש השנה מהמשתלה), ספרופיטים (שנק החורש) המעכלים חומר אורגני מת וחיים ללא עלים וגם סוקולנטים.        או למשל במשפחת הוורדניים נמצא עצים (אגס, שקד דובדבן), שיחים (ורד הכלב, סירה קוצנית), מטפסים (פטל), עשבוניים (תות) וכן הלאה.

כתבתי על ראונקייה וליניאוס בעבר (פה) אני עדיין חושב שהגישות הללו והמיזוג בניהן מרתקות גם אם חלק מההוגים בהם הגיעו למסקנות שהיו נדבך בנאציזם (ארנסט הקל). כיום כמובן עם מחקר הDNA השיטות וההבנות התחדדו והשתנו.

צורות חיים בניגוד למיון מיני
צורות חיים בניגוד למיון מיני – ראונקיה
מיון - ארנסט הקל, גזען גדול ומדען עם הבנה גאונית אך מעוותת - המשך לראונקייה
מה מוביל למה? – ארנסט הקל, גזען גדול ומדען עם הבנה גאונית אך מעוותת – המשך שיטתו של ליניאוס

סוקולנט הוא צורה, אפשר גם להגדירו כ"פוזיציה", מערך קידוד גנטי שהוטל ביחס למשתנים, זה מעניין שאותו מערך מופיע במשפחות שונות במקומות שונים בעולם בלי קשר משפחתי. אך לעתים הצורה מתערבבת בצורות אחרות, יש סוקולנטים שהם שיחים כגון מאירית צוריתית (כמעט עילה לגירושים: אני מעריץ אותו, אשתי לא סובלת) ואף עצים (חלבלוב רותמי) אנחנו בעיקר מכירים מינים נפוצים כגון אגבה אמריקאית, אלווי אמיתי ("אלוורה"), אלווי עצי (עם הפריחה האדומה) וכמובן צבר מצוי. לעומת זאת קקטוסיים (בעברית – צבריים) היא משפחה שכמעט כולה סוקולנטים (בניגוד לטעות הנפוצה שגם אני החזקתי בה שקקטוס הוא "סוקולנט עם קוצים") יוצאי הדופן הם מספר מצומצם של מיני פרסקיה (Perskia).

עץ סוקולנט - חלבלוב רותמי במושב כוכב מיכאל
עץ סוקולנט – חלבלוב רותמי במושב כוכב מיכאל מבט מבפנים
עלים בשרניים - עץ סוקולנט - חלבלוב רותמי
עלים בשרניים או ענפים מטמיעים?  – עץ סוקולנט – חלבלוב רותמי

אני מדגיש שסוקולנט הוא צורה משום שהמאפיין העיקרי של הצורה הוא יכולת אגירת המים בעלים הבשרניים שלו, יש גם שאוגרים בענפים ובגזע אך עיקר האגירה הוא בעלה התפוח ויכולתו לעמוד בעקה קשה של מחסור במים לזמן ארוך הצורה הזאת נמצאת באזורים רבים בעולם, בעיקר כמובן באזורים שחונים. בישראל למרות שמחצית שטחה מצוי במדבר אין סוקולנטים רבים, ישנם מינים חד שנתיים כגון צורית חופית, צורית בלוטית או אהל הגבישים ורב שנתיים כצורית יוונית ומוכרת יותר (ונמכרת במשתלות)היא צורית גבוהה. 

במשך שנים השתמשתי במגוון מועט של סוקולנטים, בעיקר בולבין שיחני (כתבתי עליו פה), דלוספרמת אברדין, סביון שלהבתי, סביון כחלחל, טלמון רב פרחים, וכאמור מאירית צוריתית. ולאחרונה כאמור התחלתי להכניס עוד ועוד סוקולנטים לגינות אך לא להבדילם בתיחום אלא לשלבם כחלק אינטגרלי מכלל הגינה, אני סבור שההפרדה עתיקת היומין של גינת סוקולנטים פשוט עושה להם עוול, אפשר באותה מידה לעשות "פינת עצים", "פינת שיחים", "פינת גיאופיטים" וגם אותה לחלק לפינות משנה: פינת קני שורש מעובה, פינת פקעות ופינת בצלים, אין קץ לקטגוריות, גינה היא לא ארכיון ממשלתי מקוטלג. תנו לנשום. צאו מהפינה. פשוט שלבו אותם בין המרוות והגעדות.

כתבתי לפני שני פוסטים על אלווי קטן חדש ממשתלת בוטניקה שעדיין לא זוהה סופית ואני רוצה להוסיף עוד שני מינים: האחד בן אלווי קטן פרחים, נראה צמח מנצח אמיתי, סימה קגן כותבת כי הוא פורח בבגרותו (שנים ספורות) עשרה חודשים בשנה! יכול לחיות גם ללא השקיה, גובה העלווה 60-70 ס"מ ורוחב של קרוב למטר, שמש מלאה. אני התאהבתי בעלים הסרגלים העדינים, אפשר למשש אותם מבוקר עד ליל. צריך לשים לב שפריחתו המרשימה (זה אנדרסטייטמנט, עוצרת נשימה למען האמת) גבוהה מאוד ויכולה למסך את שנמצא מאחוריו, לכן יש למצוא לו מקום ספציפי בגן שלא יסתיר מחד גיסא עם פרחיו ומאידך שניתן יהיה ליהנות מעליו המדהימים. מגיעה ממדבר צ'יוואווה שבדרום מרכז ארה"ב וצפון מרכז מקסיקו.

חמד צעיר עוד בעציץ - בן אלווי קטן פרחים
חמד צעיר עוד בעציץ – בן אלווי קטן פרחים. תראו כמה יפים העלים
אהוב על צופיות - פריחה של בן אלווי קטן פרחים (תמונה מנכר)
אהוב על צופיות – פריחה של בן אלווי קטן פרחים (תמונה מנכר)
משם הוא מגיע, מדבר צ'יהוהן
משם הוא מגיע, מדבר צ'יווהווה

השני הוא אלווי דוקרני ולמרות שמו קוציו רכים ובלתי מאיימים, זהו מין כלאיים (כמה יופי התרבות יכולה להוסיף), הוא גדל לגוש רב-ראשי בגובה 50-60 ס"מ וברוחב 60-70 ס"מ ופורח בחורף פריחה פחות מעודנת מבן אלווי קטן פרחים אך חזקה ומרשימה, אני חושב שגם עליו מוסיפים התפתלות נחשונית בגינה, יש משהו מהפנט בגאומטריה המרהיבה שלהם, כספירלות אין סופיות. גם כן לשמש מלאה בתנאי השקיה אפסיים.

אלווי דוקרני - גאומטריה מהפנטת
אלווי דוקרני – גאומטריה מהפנטת

בשבוע הבא בלי נדר אערוך סיור בגן הבוטני בגבעת רם ואקח כמה סוקולנטים נוספים לריבוי באדיבותו של אורי פרגמן, פרטים בהמשך.