עבר זמן מאז כתבתי ולא רק הבחירות מתקרבות אלא גם ימי האביב רצים לעברינו בבהילות. התארכות הימים המלווים בקרינה חזקה יותר משפיעים כבר באופן דרמטי על הצמחים שעל אף הקור החלו חלקם בצימוח נמרץ. אלו הימים בהם כל האנרגיה האצורה עומדת להשתחרר, כמובן שניתן לראות זאת על הצמחים החד שנתיים שגדלים בפראות במירוץ הסכינים שלהם אך גם בשיחים ובעצים שמחממים מנועים רגע לפני שהטמפרטורות יעלו ויכריזו רשמית על האביב. באמת ימים מרגשים.
אתנחתא מוזיקלית: פאולו מרטלי מעבד את הסוויטה הצרפתית ב D מינור לגיטרה, תפתחו רמקולים ותמשיכו לקרוא, וואו.
באבו גוש מתקדמים העניינים ובקרוב יהיו שני ימי עבודה מרוכזים עם מתנדבים (תקציב הכנסייה הקתולית אינו כשהיה לאחר ביטול שטרות המחילה והבקע בקהל המאמינים שלותר הוביל שלא לדבר על עידן החילון של מאות השנים האחרונות נתן את אותותיו, זה לא מפעל הי-טק) גם אני הלכה למעשה עושה זאת כמעט בהתנדבות תחת שכר המינימום של בנגלדש. אם יש המעוניינים לבוא אשמח, אפשר ליצור איתי קשר. לצורך השתילה כבר התחלתי לעשות העתקות של סירה קוצנית מהיער, זה יהיה אחד מצמחי הבסיס של הגינה. סירה קוצנית?!! אני מניח שיש מי שמתפלץ, כן כן. אני חושב שזה אחד הצמחים המרתקים והיפים שיש מסביבנו. רק קהות חושים מונעת מלראות את הארכיטקטורה המורכבת והמושלמת שהצמח הזה מייצר. לא אחת בירושלים אני רואה אותו מבצבץ באיי תנועה שם שתולים מינים גרים והגננים פועלים במרץ למיגורו בעודם מעדיפים לדוגמה חבושית נלחצת. למה? כובע. צמח מושלם לגינון ציבורי ופרטי כאחד. מי שיבוא ליום הפתוח בגינה הצעירה (תכף ארחיב) יוכל לראות אותו גם שם בין מרוות, לוטמים, וורדים וגעדות.
תמיד שאלתי את עצמי מי ממציא את צירופי המילים החדשות אבל הנה הצלחתי: רבותי וגבירותיי סירה קוצנית הוא צמח לא רק פצצות לגבות כי אם גם קסאם לשפם. קסאם לשפם. עשיתי זאת.
בגינה חדשה ברעננה מגבלות הז'אנר הובילו אותי להכניס טרמפולינה אבל האדריכליות של הבית הציעו רעיון מבריק שראו כדי לצמצם את ההשפעה ההרסנית של המתקנים המפלצתיים הללו על הגינה, בדרך כלל כניסה של טרמפולינה משולה לטירנוזאורוס רקס בדיר כבשים. זאת קטסטרופה אמיתית בכל גינה אבל שימו לב לדבר הבא שעם הקשר צמחיה ים תיכונית יכול לעמעם את ההשפעה ולאחר שהילדים גדלים ניתן להוציא כליל ולהפוך את המתחם העגול לפינת מדורה נפלאה:
טוב חוץ מזה רציתי לכתוב כמה מילים על מרוות דארסי (או אולי מרווה דרסי) זאת מרווה חדשה לא רק לעולם הגינון אלא גם לעולם המיון הבוטני, היא התגלתה ב 1988 בהרים גבוהים של סיירה מדרה במקסיקו . נטף כבר שלוש או ארבע שנים מרבים אותה והתחלתי להשתמש בה בשנה האחרונה בכמה מקומות. באזור ההר היא נושרת כמעט לגמרי אך גם במישור החוף ממה שראיתי עד כה היא נושרת חלקית ולכן מומלץ לשתול מתחתיה מרוות חורף כמרווה כחולה או מרוות ירושלים שיחליפו אותה בחודשי הקור. עם האביב היא נכנסת להילוך צימוח רצחני ותוך חודש-חודשיים מגיעה לממדים של גובה קרוב למטר ורוחב של קרוב למטר וחצי, זאת מרווה עם נוכחות מאוד דרמטית בגינה, העלווה גדולה, מעט מחוספסת ושעירה והפריחה מאוד גדולה, אדומה וממשיכה מהאביב דרך כל הקיץ ועד הסתיו המאוחר. באזור ההר בקרקע כבדה היא עוברת בקלות השקיות עם פערים של שבועיים, בחמרה בכדי להיראות טוב היא זקוקה למרווחים של שבוע אך כמות המים דומה לכל הצמחייה הים תיכונית. עד עתה לא ראיתי ספיח. עוד על מרוות כתבתי בעבר פה.
בקרוב אתן מועד ליום הפתוח בגינה שאציג בה את תפיסותיי בינתיים תחליף המדשאה רוקם עור וגידים ובקרוב אני מאמין יתפרץ ויכסה כליל את האדמה ובתקווה גם את החמציץ הקטן המנוול, הנה כמה תמונות מהתהליך כרגע:
בינתיים שלושה מינים עברו הרחבה ניכרת בחורף. בראש ובראשונה חמשן זוחל שנמצא בנקודת הזינוק העליונה לכיבוש המשטחים אליהם שלח את גשושותיו ארוכות הזרוע אשר כבר השרישו. השני הוא אלמוות הכסף שהפתיע אותי מאוד והתרחב לגושים של 40-50 ס"מ קוטר (אך אינו משריש לאורך הגבעולים) והאחרון הוא דיכונדרה יפנית הידוע לשמצה. אני מאוד לא מחבב אותו כצמח "מדשאה" מונוליטי אך בשילוב עם עוד למעלה מתריסר מינים אני חושב שיש לו מקום. אני עדיין ממתין ללפופית החוף שתתעורר ותסתער וגם לליפיה זוחלת.
יש שם עוד הרבה, אני חושב שכבר מזמן עברתי את העשרים כולל כתמה עבת שורשים ושינן עב שורש, חוטמית עין הפרה וחיננית הבתה ועוד ועוד.
וכמובן מסביב ניתן יהיה להבחין בעוד עשרות צמחי בר ועשרות רבות עוד יותר של צמחיה שעיקרה ים תיכונית אך גם יובשנית עוד יותר ובין לבין הבלחות של ורדים קשוחים יותר ומעט פחות, רחמנא לצלן יש שם אפילו כלאי תה אחד שם הזן הספציפי נשמר בינתיים בכספת – בין מנחשים נכונה יוגרל סוף שבוע עם אחד מחברי פוליגמית הפוליטיקה המקומית.
תבואו יהיה מעניין.