לוטמית ערבית, ציפורן משתלשל וגן מנזר באבו גוש

כבר שנים שאני מנסה לשים את ידי עליה ולא מצליח והנה אתמול עת שטיילתי מצאתי אותה בין קורנית מקורקפת וסירה קוצנית: לוטמית ערבית. אוי אוי אוי, כמה שהיא יפה. זה נכון שהיא פורחת חודשיים-שלושה ולא חצי שנה ברצף אבל כל מי שמכניס לוטם ממין כזה או אחר יודע שבשביל השפע המדהים והמרהיב שלהם שווה להצטמצם בשלושה חודשים. יש פער קטן בין האתר של אבינעם דנין לבין צמח השדה, הראשון מעיד על פריחה סתווית ואילו השני על אביבית. מזיכרוני אני נוטה לעבר פריחה אביבית. הפרח קטן באופן משמעותי מאלו של רוב הלוטמים המצויים בגינון (2-3 ס"מ קוטר) אך עדיין יפה ובולט. ומשתלב נפלא בצמחי בתה קטנים דוגמת כוכב ימי, מרווה אזוביונית, אזוב רפואי, צתרה ורודה, דרדר יפה ועוד.

זה הקטן קטן ישאר. לוטמית ערבית בדרך לגינה
זה הקטן קטן ישאר. לוטמית ערבית בדרך לגינה
לא תמונה שלי. מויקיפדיה – לוטמית ערבית

ואם כבר בצמחים קטנים עסקינן אז אני רוצה לחזור לציפורן משתלשל, כתבתי עליו כצמח למסלעות בשל אופיו בבית גידולו הטבעי אך התחלתי להשתמש בו הרבה כצמח כיסוי תחת עצים צעירים, ככלל כל מי שעוסק בגינון לאורך שנים יודע שישנה בעיה תכנונית באזורי שתילה חדשים בהם נשתלים עצים שכן בשנים הראשונות הצמחייה תחת העץ חשופה לשמש ישירה ועם השנים היא אט אט מתכסה בצל העץ הגדל עד שהיא לעתים קרובות מתנוונת ודורשת תחלופה לצמחית צל. אין הרבה מינים שמסוגלים לעשות את המעבר הזה משמש קופחת אל הצל אך יש כמה שבהם אני עושה שימוש תחת עצים חדשים. לדוגמה הדס מצויגלווזיה נאה או איריס כרתי. גם לוטם מאובק יכול לעשות זאת אך דורש לפחות הצללה חלקית בסוף התהליך כלומר נוף גבוה או עץ קטן. ציפורן משתלשל ככול הנראה שייך לקבוצה זאת. על פי אבי שמידע הציפורן גדל במצוקים במפנה צפוני/מוצל. אני שתלתי אותו דווקא במפנים דרומיים ודרום מערביים עד כה והוא גדל נפלא בשמש מלאה עם השקיה אחת לשבועיים באדמה כבדה ואחת לשבוע באדמה קלה. היות והוא נמוך (30-50 ס"מ) שתילתו מאפשרת חשיפה גדולה יותר של גזע העץ. הבונוס הגדול שלו הוא עונת הפריחה: קיץ-סתיו. מאוד כדאי גם בכתמי בתה של שמש מלאה אז יהפוך לכרית.

גם לשמש גם לצל - ציפורן משתלשל
גם לשמש גם לצל – ציפורן משתלשל – כרית מושלמת
ציפורן משתלשל (צילום גדעון פיזנטי) - פריחה משיא הקיץ ועד הסתיו
ציפורן משתלשל (צילום גדעון פיזנטי) – פריחה משיא הקיץ ועד הסתיו

קיבלתי הצעה מרגשת ביותר לתכנן את הצמחייה בגן לזכרו של ז'אן מארי-לוסטיז'ה במנזר הבנדיקטיני באבו גוש. את מבנה הגן תכנן צבי אפרת והוא כולל תעלות מים ובריכות שמקורם במעיין המנזר, עד עתה האח אוליבייה טיפל בגן ושתל שם צמחים אך הם ביקשו את עזרתי בתכנון מקיף יותר ואני מוכרח להודות שהמקום יפה באופן יוצא דופן, חלק ניכר מהשטח הכביר של המנזר מתוחזק על ידי האח אוליבייה ששותל עצים, מנקה, מעשב ובונה כבר שלושים וחמש שנים. ארז הלבנון, אורנים, זיתים, חרובים והרבה הרבה לימונים למען ליקר הלימונצ'לו אותו הוא מכין. חלק מהעצים הונבטו מזרעים שאסף. קשה להאמין שאדם אחד אחראי לכל כך הרבה.

בדרך כלל אני לא ממש משתף את קהל לקוחותיי בתפיסותי הדתיות והנגזרות הפוליטיות שלהן אודות החיים (והגנים). אך היות והגינה אינה גינה מהשורה והאח אוליבייה איינו לקוח סטנדרטי כבר התחלנו בסדרת דיונים אודות דתות ואלוהים.

הגן עצמו נטמע בשטח הכביר של אדמת המנזר אך ניסינו להגדירו לצורך תכנון הפרויקט והוא משתרע על קרוב ל700 מ"ר, יש בו גם עצים בוגרים (תאנה, אורן, זית), גם עצים צעירים יותר כאלון מצוי וגם כמה שננטעו לא מכבר והמשכם במקום אינו בטוח ויתכן שיעותקו לשטח אחר במנזר (שזיף 'פיסרדי'). ככול הנראה ישולבו שם עוד מספר עצים ככליל החורש, עוזרר אדום ושיח אברהם אך עיקר העבודה תהיה יצירת בתה שטופת שמש ופורחת שתהיה בערך 2/3 ברת קיימה כלומר מבני שיח ושיחים שיוכלו גם להזריע עצמם ולהתקיים בזמנים של מצוקת מים (הגן מושקה ממי המעיין ובסוף הקיץ כאשר הוא כמעט ויבש יש עדיפות לחלקים אחרים במנזר).

צבי אפרת תכנן את הארכיטקטורה - המנזר הבנידיקטי באבו גוש. מראה טרם הגן נשתל -
צבי אפרת תכנן את ארכיטקטורת תעלות המים והבריכות – המנזר הבנידיקטיני באבו גוש. מראה טרם הגן נשתל –

אבו גוש מנזר

יהיה מעניין.