תמר והפנטזיה הטרופית

שני העצים המקומיים הנפוצים ביותר בגינון הפרטי והציבורי הם הזית והתמר.

קשה לחשוב על מקום ישוב בישראל שבו לא נראה שדרות של דקל התמר, בדרך כלל הם יהיו נטועים כחיילים ממושמעים בטור על רקע מדשאה גזומה.

רוב הבריות דוברי העברית קשורים לתמר כאילו היה בן בית אצלם מאז ומתמיד, מן הסתם משום שבמשך אלפי שנים במסורת היהודית התמר הוא גם אחד מארבעת המינים וגם אחד משבעת המינים (זאת על אף שהרימון שגם הוא אחד משבעת המינים הינו גר מוחלט בארץ ישראל ומקורו בכלל רחמנא ליצלן באיראן) משום כך הנארטיב הציוני מיהר לאמץ אותו כבן בית ונטע אותו לאורכה ולרוחבה של הארץ.

ארץ ישראל ופנטזיות, חיבור מסוכן שכלל בני האדם ללא הבדל דת גזע ומין שוגים בו.
ארץ ישראל ופנטזיות, חיבור מסוכן שכלל בני האדם ללא הבדל דת גזע ומין שוגים בו.

לאחר שהשנים נקפו ראו תושבי הארץ כי טוב העץ והוסיפו לו חברים, למשל וושינגטוניה חסונה שעם הזמן התגלה טיבה הפולשני, דקל הטבעות ועוד ועוד. היום במרבית הגינות באיזור המרכז יש כמה וכמה נציגים למשפחת הדיקליים. גם באירופה הים תיכונית והממוזגת יש חיבה יתרה למשפחה זאת, שתלן מוביל סיפר לי לפני זמן לא רב על טיול מקצועי שערך במשתלות בצרפת ונדהם מכמויות הדקלים שראה, יתכן שמדובר בגעגועים למורשת הקולוניאליסאית אשר העוצמה הכלכלית הנוכחית השעונה על מאות שנות ביזה רצחנית של עשרות מיליוני בני אדם ברחבי העולם כולו מתירה לאותם חצי מיליארד יחידי הסגולה בעלי אותה אזרחות זוהרת רק לפנטז על חופיי הטורקיז ששוב לא ניתן לחמוס אותן בחינם בימי החורף המושלגים של אירופה המתורבתת ולכן צריך פשוט לרכוש כרטיסים לקירקסים המודרניים בתאילנד בהודו ובאיים הקריביים שם ניתן להשתזף בזול תחת הדקלים ולהנות מקוקוס טרי.

אסתטיקה של אסקפיזם גינוני.
אסתטיקה של אסקפיזם גינוני.

בניגוד למרבית אירופה בישראל שטופת השמש אכן גדל הדקל בבר, ולא רק דקל התמר אלה גם הדום המצרי שגבולות הממלכה המודרנית הם גבול תפוצתו הצפונית בכדור הארץ.

אולם רצוי לזכור שהדקלים אינם צמחים ים תיכוניים, הם אפילו לא צמחים יובשניים, אנחנו מקשרים אותם בדמיונות רוחנו המותנים מסרטים וסיפורים למדבר אך הם צמחים טרופיים וסוב-טרופיים הזקוקים להשקיה, תפוצתם הטבעית בישראל היא במעיינות מדברים בלבד שם מפיצים אותם עטלפי פירות, ההנחה שמשום שהם "מקומיים" הם "מתאימים" אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, זאת הפנטזיה שלנו, האסקפיזם האין-סופי שלנו שמעניק לנו את המדשאות הרחבות, הדקלים והפלזמה 42 אינץ'. הפנטזיה שמעודדת גידול אינטנסיבי ומסחר ענף בין שתלנים, קבלנים ועיריות שחושבות שפאלם ביץ זה פה.

רק שזה לא.

בהזדמנות זאת אני מזכיר שניתן להרשם לבלוג מצד שמאל למטה.