זוטות מ"ז – נ"ג (ויסטריה סינית, עכנאי הדור ועוד)

מ"ז

לשמחתי הפכתי לעסוק עד מאוד, שש גינות בו זמנית בשלבים שונים של הקמה מאפשרים לי זמן קצוב ביותר לכתיבה. כאמור הגינה באבו גוש התחילה לאחר שלא צלח סנכרון בין המתנדבים ולכן פניתי לעבודה עם מודי בשיתוף עם עזרה ממתנדבים. האדמה במקום כבדה מאוד ועברה שנה וחצי שבה גם נדרכה ללא הרף ולכן הוחלט להכניס אלמנט לא שגרתי להפיכת האדמה והוזמן נאצר וחמורו לחריש, זה הרבה פחות רומנטי ממה שראשית עובר בראש משום שמסתבר שחמור, גם אם נוהגים בו יפה, מאכילים ושומרים עליו אינו מעוניין לחרוש מרצונו החופשי והוא בהחלט מעדיף ללעוס עשב בצל. וטקטיקת עידודו אמנם אינה מהברוטליות שניתן לחשוב עליה אך גם אינה כוללת רק ליטופים. לאחר מעשה אני בספק אם אוכל לנהוג כך שוב על אף שדאגתי לפצות אותו במיטב פירות המנזר. תוך שבוע יתחיל תהליך אריגת הקומפוזיציה ואני מקווה לעשות שם באמת משהו שלא יכולתי לעשות בגינות עד כה. גינון ציבורי ובמיוחד כזה שמטרתו העילאית היא טרנספורמציה של היושב בחיקו הוא ללא ספק אתגר עצום.

חריש במנזר - לא פיקניק לחמור

חריש במנזר – לא פיקניק לחמור

בבית זית עבודות התשתית בעיצומן ונבנית טרסה יפיפייה על גבי מדף אבן שנוצר עם חפירת המגרש. טרסות תמיד מרגשות אותי כאשר הן נבנות בקפידה:

טרסה

טרסה בבניה בבית זית

בשורש השבוע מתחילות עבודות שיקום אינטנסיביות של גינה בת למעלה מעשר שנים. זאת כמעט הפיכה מוחלטת שכן חלק גדול מן הצמחים התנוון וחלק אחר נשתל במרחקים שגויים (כולל הרוטינה של "בוסתן" עם נטיעות במרחקים של שיחים) התוצאה היא גיזומים דחופים על מנת לאפשר מעבר (אוג מכחיל 50 ס"מ מהשביל!). כמו כן נוצרה שם ערבוביה של שפות בין צמחים ים תיכוניים ובין צמחים טרופיים וממוזגים ולא ערבוביה מוצלחת מידי. תשתית הגינה הוקמה בצורה מרשימה אך תחלופה גבוהה של גננים והיעדר יד מכוונת אחת הפך את הגינה לגיבוב אקלקטי. תמונות באחד הפוסטים הבאים.

מ"ח 

כבר זמן רב לא כתבתי על אילנתות. השבוע עברתי שוב בגן – ניות והפעם הקפדתי לעצור רגע ולצלם חלקיק מתוך התהליך הפוקד את ירושלים כולה. לפני למעלה מעשר שנים בגן הייתה שיחיה מרשימה שכללה כמה ורדי 'קוקטייל' גדולים, השיחיה כולה הצטמצמה מאוד בשל צל האילנתות אך פרט אחד צד את עיני במיוחד. שימו לב לשיח ורד הקוקטייל ולגזע שצמח בצמוד לו. זה רק עניין של זמן עד להתנוונותם המוחלט של השיחים.

ורד .vs אילנתה - מי ינצח?

ורד 'קוקטיל'  .vs אילנתה – מי ינצח?

תקריב של חנק

תקריב של חנק

ביקורת אותה אני שומע תדיר בעניין האילנתה היא ש"הטבע מסתדר מצוין בלעדינו" כלומר האדם כ"מין פולשני" רק מזיק לסביבה והטבע רק מעוניין לחזור לשיווי משקל אותו הפרנו. טענות אלו מופרכות מיסודן וכוללות בתוכן בוז לתרבות כולה. הייתי רוצה לראות אדם שמעלה אותן מסתדר חודש ללא מים זורמים בברז (יש למעלה ממיליארד בני אדם שבזמן קריאת שורות אלו חיים כך) התרבות על כל מגרעותיה עם אלימותה כלפי בני אנוש, כלפי בעלי חיים וההרס של בתי גידול טבעיים היא פלא עצום ורם. הרס תרבויות בעירק על ידי דאע"ש בחודשים האחרונים היא דוגמה מצוינת לתוצר הבוז שאנו רוכשים להיסטוריה שלנו כמו גם להווה. מים נקיים הזורמים מן הברז, אברהארד וובר, ז'וזה סאראמאגו, וגרהרד ריכטר הם היינו הך. חלק אינטגרלי מן התרבות הוא הרס הטבע וחלק אחר הוא שימורו. זאת סתירה מובנית ויש ללמוד אודותיה ולחיות עמה בשלום.

ריכטר - מופשט

ריכטר – מופשט

 

מ"ט

כלבים זה דבר נפלא, לא רק בגלל מה שהם אלא גם בשל כך שהם מאפשרים לנו לשוטט. עם חמישה ילדים הזמן לשיטוט הופך להיות מוגבל מאוד וכניסתה של שיאנה לחיינו לפני חודשיים הכריחה אותי לצאת מהבית כל יום, לעתים ליער שלידנו ולעתים לרחובות העיר. אמנם בחמש בבוקר העיניים בקושי רב מבחינות בנעשה מטר מולן אך בשאר היום אפשר לראות דברים מופלאים.
באחד משיטוטי לפני שבועיים ראיתי את התמונה הבאה. זה אחד ממקרי השימור הרדיקליים שנתקלתי בעיר.

שימור והרס - מתח מתמיד

שימור והרס – מתח מתמיד

זה הזכיר לי את התמונה הבאה שגיסי צילם ושלח לי לפני שנה:

עד כמה רחוק ניתן ללכת? שימור אורן בבקעה

עד כמה רחוק ניתן ללכת? שימור אורן בבקעה (צילום נעם ברטוב)

אלו דוגמאות מצוינות למתח שדיברתי עליו לעיל של גבולות הגזרה בה החברה עוסקת בין הרס ושימור. בהקצאת המשאבים והמחיר שנדרש לצורך כך. האם בפריפרייה היו משקיעים את אותה אנרגיה בשימור עצים? מבנים? האם זה בא על חשבון השקעה באוכלוסיות חלשות או שאין כל קשר בין הדברים? שתי התמונות צולמו בבקעה, אחת השכונות העשירות ביותר בירושלים. ראיתי בפרויקט אחר שם לפני שלוש שנים מבצע העתקה של אורן הסלע ענק שצמח הישר על בור ספיגה ישן. תהליך של קרוב לשנתיים שעלותו היא ללא ספק רבבות שקלים ואולי למעלה מכך. המניע להעתקה (שנמסר לי שזה מבצע העתקת האורן היחיד שנעשה בישראל) לא היה חוקי היערנות אלא חוקי המקרא שכן פרויקט המגורים הענק שם הוא בבעלות אדם חרדי שנתן פרשנות מרחיקת לכת לסוגיות עקירה שנידונות בקטגוריות שונות (גם בדיני מלחמה למשל) משך אלפי שנים. ולכן הוא הורה להעתיק את עשרות העצים שחלקם גדלו בר במקום כמו אשחר רחב עלים. ייצרתי קשר עם מנהל הפרויקט והוא ישלח לי חומרים שאעלה בקרוב בפוסט נפרד ויתכן גם שאפגש עם בעל המתחם לשמוע ממנו על הסיבות האישיות-הלכתיות למבצע.

נ -

שוב הגיע עונת ההיסטריה והויסטריה מגיבה בהתאם. אני מזכיר שוב ויסטריה סינית הוא  מלכודת דבש ואינו מיועד לגינות פרטיות, קצב הצימוח הראשוני שלו אמנם איטי אך לאחר התבססות בת כמה שנים הוא דורש ריסון אמיתי שכן עוצמת צמיחתו מהירה ביותר והוא בקלילות מתרומם מעל בניין בן ארבע קומות. וקובר תחתיו שיחי ענק ואף עצים גדולים. בקיצור לפרגולה הפרטית שלכם הוא לא מתאים. בגן הפעמון השתמשו בו לכיסוי פרגולות השדרה המרכזית והוא מכסה שם יפה. אך מי שמצפה בתוכם למופע גרנדיוזי של אשכולות משתלשלים צפוי לאכזבה. על מנת להגיע לאפקט כזה בו החופה מתמלאת סגול יש לבצע גיזומים בכל שנה בחורף אם לא כן החלק הפנימי פשוט יראה יבשושי ומלא בענפים ומרבית הפריחה תהיה בצד העליון הפונה לשמש ככול שהשנים יחלפו כך מעטה הסבך יהיה צפוף יותר. בגן הפעמון התהליך נמצא איפה שהו באמצע:

ויסטריה בהיסטריה - גן הפעמון מראה מבחוץ

ויסטריה בהיסטריה – גן הפעמון מראה מבחוץ

פחות מלהיב מהפנטזיה - ויסטריה בהיעדר גיזום

פחות מלהיב מהפנטזיה – ויסטריה בהיעדר גיזום, עיקר הפריחה מופנה כלפי חוץ

אל תתפתו.

נ"א

מאידך לאחר שבתחילה נמנעתי מלהכניס עכנאי הדור לגינות בשנים האחרונות אני דווקא כן עושה בו שימוש (וגם בעכנאי שרוע המקומי!) פעם עצם המחשבה על שתילתו כרסמה בי חור בגודל השיח שמת לאחר שלוש שנים.

הוא גדל כל כך מהר ופורח כל כך יפה שכואב הלב על החלל שהוא משאיר. אבל אחר כך הבנתי שאם רק מצמצמים לו את ההשקיה למינימום וקוטמים את התפרחות לאחר סיומן הוא יכול להאריך גם לשבע, שמונה ואפילו עשור. זה צמח נפלא בתוך גינה ים תיכונית. ולטעמי אחד מן הצדדים היפים שלו בא לידי ביטוי דווקא בעונת היובש היוקדת אז כאשר חלק מעליו נושרים נחשף השלד המרהיב שלו.
את החלל שנפער ימלא אחד מבניו שיינבט.

עם עט השקיה מרבה שנים

עם מעט השקיה מרבה שנים – קלאסי בתוך גינה ים תיכונית

נ"ב

כבר לפני פוסטים רבים הבעתי את רצוני לכתוב על גינון במזרח העיר. לפני זמן קצר הופיע ידיעה מעניינת בהארץ על הפערים המדהימים בין מזרח ומערב, היחס הוא לא חצי או רבע ואף לא עשירית אלא אחד לשלושים! (!!!) הנה הכתבה: 

אפילוג (נ"ג)

יום פתוח בגינה עבר מצוין, הרבה מבקרים וחלק גדול בהם אדריכלי נוף ואנשי מקצוע. היו רבים שההיכרות עימם הייתה עד כה דרך המחשב והיה נעים מאוד להכירם פנים אל פנים. חשתי בעומס רב (דיברתי ארבע שעות ברצף) עד ששכחתי לקחת פרטים ולכן אשמח אם האחרונה שבהם ששכחתי את שמה והציע לי לעבור על תכניות צמחים תוכל לחזור אלי.

והנה שיאנה (עומדת) עם דוגי כלב הבית של המנזר באבו גוש בים של ניסנית דו קרנית, איזה כיף להם.

איזה כיף להם!

איזה כיף להם!

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , | תגובה אחת