שושן צחור, ספוקו ומות קדושים

הסדנה שהעברתי בבצלאל הסתימה במה שנראה כהצלחה, הסטודנטים הביעו עניין רב והשתתפו במרתון הקצר (עשרים שעות בארבעה ימים) בתנופה גדולה, לאחר גמגום קל ביום הראשון הקצב גבר וצללנו אל נבכי ההיסטוריה שצמחה מתוך עריצות מצמיתה ושושלות מלכים מאירופה ועד המזרח הרחוק אשר הותירה מלבד אדמה חרוכה גם את ערש התרבות על שלל הישגה הטכנולוגיים והסתעפויות אמנותיות המשתקפים כמובן בתחום האסתטי-בוטני כמו גם בשאר הטכניקות המקובלות.

מתוך הסדנה אני רוצה להציג פה בבלוג שתי אנקדוטות מעניינות.

הראשונה היא גילוי שלא הייתי מודע לקיומו של הופעת שושן צחור מוקדם בהרבה בדימוי "הבשורה" שבו המלאך גבריאל מבשר למריה על התעברותה מרוח האלוהים והופעתו הצפויה של המשיח על פי האמונה הנוצרית. על פי רוב מקובל למצוא ציורים מן המאה ה14 וה15 בהם ישנו שושן צחור בידי גבריאל או בסמוך לו (בחלק המערבי של אירופה) כתבתי בעבר על כך שהרקע  להופעת השושן הצחור כדימוי לתומתה/טהרתה היה עקירה המונית של בצלי השושן בעקבות מסעות הצלב אשר החלו ב1096 וכיבוש ירושלים ב1099 והעברתם אל מנזרים וכנסיות. אלו נמשכו כמעט מאתיים שנים בהם שלטה "ממלכת ירושלים" בתחומי מה שקרוב לאלף שנים נוספות לאחר מכן אנו מכירים בשם "מדינת ישראל" (ו3000 שנים לאחר שלטון מונרכיה דתית-רודנית המכונה תקופת בית ראשון/שני אליה שרים בגעגועים בערבי שבת וחג בקרב אלו הרואים עצמם כיהודים).

הבשורה לאונרדו - שושן צחור שנגזל מארץ ישראל
הבשורה לאונרדו דה וינצ'י – 1475 שושן צחור שנגזל מאדמת ארץ ישראל

והנה בזמן שהתכוננתי לסדנה הגעתי אל ספרון תהילים נוצרי מן המאה ה12 באנגליה. ספרונים אלו מכונים פסלטר (Psalter) הקרוי בשם Saint Albans Psalter שם למיטב ידיעתי מופיע לראשונה שושן צחור אם התארוך נכון אזי בין 20 ל 40 שנים לאחר כיבוש (וטבח) ירושלים מופיע לראשונה השושן הצחור כסימבול בתמונת הבשורה. הנה הוא:

עשרים שנה לאחר כיבוש ירושלים, שושן צחור לראשונה בציור הבשורה St. Albans Psalter
עשרים שנה לאחר כיבוש ירושלים, שושן צחור לראשונה בציור הבשורה St. Albans Psalter

והנה עדות מהטבח שאירע באותו יום:

"In this temple 10,000 were killed. Indeed, if you had been there you would have seen our feet coloured to our ankles with the blood of the slain. But what more shall I relate? None of them were left alive; neither women nor children were spared"

ממש סצנה ממשחקי הכס האין זאת? "…רגלינו נצבעו עד קרסולינו בדם הנטבחים… איש לא נותר בחיים, גם על נשים וילדים לא חסו" הנה קטע מציור מימי הביניים שמתאר את הטבח:

טבח הכופרים בכיבוש ירושלים. אווירה של קדושה.
טבח הכופרים בכיבוש ירושלים. אווירה של קדושה.

עם העובדה ששושן צחור היה נדיר ונחשב לנכחד עד 1925 קשה להתווכח, יחד עם זאת מסעות ביזת בצלים במשך 200 שנים ויותר עד לריקון כמעט מוחלט (ידועים על 23 אתרים בישראל) נשמע לי קצת קיצוני, אבל אנחנו מתעסקים עם אנשים כפי שאתם מתרשמים שהיו לא מהמתונים. אבל יכול להיות מראש שהמספרים לא היו גבוהים והצמח לא היה מעולם נפוץ כמו רקפת מצויה כך שכמה רבבות בצלים לאורך מאות שנים הביאו אותו לסף הכחדה באזור ולא ציי אניות עמוסות באלפי טון. אך מי יודע, אם הביקוש העלה את המחיר אז רק השמיים בהם יושב האב הם הגבול.

ניצול! שושן צחור בנחל כלח- צילום שמעון פיזנטי, ויקיפדיה
ניצול! שושן צחור בנחל כלח- צילום שמעון פיזנטי, ויקיפדיה
ניצול נוסף - שושן צחור (ויקיפדיה)
ניצול נוסף – שושן צחור (ויקיפדיה)

האנקדוטה השנייה באה מן המזרח, כפי שכתבתי כבר כמה וכמה פעמים שהמקור לאסתטיקה של פנג'ינג המוכר יותר בשמו מיפן – בונסאי לא היה "חיקוי של מצבי קיצון בטבע" כפי שנכתב בכל אתר להאדרת הטכניקה הזאת אלא ביטוי צורני לשליטה מנטלית/גופנית/"רוחנית" שהתרבות הֶאֱדִירָה באלפי שנות הרודנות במזרח אחת מצורות השליטה הקיצוניות הייתה כריכת רגליים לנשים בסין ואילו פסגת שליטה נוספת הייתה טקס סֶפּוּקוּ או כפי שנוהגים פה לומר חרקירי. בהם הסמוראי היה מתאבד בריטוש קרביו בשני פגיונות מכמה טעמים שהעיקרים שבהם היו בכדי לא ליפול בשבי ולסבול עינויים וכן כאקט נאמנות לאדון הפאודלי לאחר מותו בשדה הקרב. טשטוש הגבולות בין אלימות ורוחניות נמצא כמובן בכל התרבויות, סיפור שחיטתם של רבבות תושבי ירושלים (מוסלמים ויהודים כאחד) בתואנת טיהור משטמת הכפירה המוסלמית (וכמובן שבטבח הפוך בכיבוש עכו ב1291 והפעם נוצרים ויהודים כאחד)) אינו שונה מביסוס העלית השלטונית-דתית במזרח. חישול גוף/נפש שנמצא במקורות השינטו והזן-בודהיזם ביפן ובסין קשורים בטבורם אל ארמונות הקיסרים שיצקו את היסודות לעיסוק באסתטיקת הגנים המזרחיים. אותם גנים שמפיקים קולות השתאות מתיירים מקומיים וזרים הפוקדים אותם במיליונים בכל שנה.

החצר הקיסרית
החצר הקיסרית בטוקיו

מספיק להציץ במקור אמנויות הלחימה ביפן ובסין בכדי להבין את עומק השורשים של האלימות ובמה שאנו משוכנעים להאמין שעוסק בו הנזיר – בכיבושה, זאת מטרה הנשמעת נעלה אך יש לשים לב כי יחד עם זאת התרבות מטמיעה את גיבוריה בקודקס הדתי. כמו למשל בהחלטה לקבור את מתיה במתחמי המנזרים. לדוגמה 47 קברי הרונין הנמצאים בחצר מנזר זן בשם Sengaku-ji. למי שלא מכיר את הסיפור כדאי לעצור רגע ולפשפש באחד האתוסים החשובים של תרבות יפן בו ארבעים ושבעה רונין (סמוראים מנושלי דאימיו – אדון פאודל) נוקמים את מותו של אדונם שנאלץ לבצע ספוקו לאחר שניסה להרוג דאימיו אחר שעלב בו. לאחר נקמתם של ה47 הם מסגירים עצמם לקיסר ומבצעים יחדיו ספוקו המוני.

ספוקו המוני - 47 רונין מתאבדים בכבוד
ספוקו המוני – 47 רונין מתאבדים בכבוד

יש כאן מספר אלמנטים שטווים יחדיו רשת של אמונה, ציות והיענות מוחלטת לסמכות ולבסוף שליטה מנטלית מצמיתה. המתקפה הראשונית שהציתה את כל הסאגה הזאת הייתה במצודת אדו (Edo Castle) שהפכה ברבות הימים לטירת קיסר יפן (בתמונה למעלה) אותו מתחם רשמי של הקיסר שעד היום מטפח אוסף עצי בונסאי חלקם צעירים רק בני מאה ומאתיים שנים וחלקם מתקרב לשש מאות שנים. הנה אחד מהם אורן לבן שגילו 550 שנים בקרוב:

בונסאי "מלכותי" בן 550 שנים מאוסף קיסר יפן
בונסאי "מלכותי" בן 550 שנים מאוסף קיסר יפן

יש מקרים המוניים עוד יותר של התאבדויות קולקטיביות ביפן כמו שרפת שבט הוג'ו ששלט קרוב ל130 שנים ורומם ופיתח את הזן בודהיזם ראש השבט שרף את עצמו יחד עם 870 גברים נשים וילדים במקדש הזן שבו נקברו מתיו לאורך השושלת. ההתאבדות התרחשה לאור כישלון צבאי שאיים לכלות את משפחתו וכבודו. המנזר הנוכחי הוא כבר גלגול שלישי לאחר שריפה נוספת וגילו קרוב לחמש מאות שנים הוא נבנה באופן מוצהר לזכר האירוע המכונן.

מנזר זן בודהיזם - אלימות בעור של נזיר
מנזר זן בודהיזם – אלימות בעור של נזיר – מנזר  Hokai-ji בקמקורה שם נשרפו 870 בני השבט על ידי ראש משפחתם

מקדש זן בודהיזם נוסף הוא Sōji-ji בו קבור אדריכל טייסי הקמיקזה אדמירל הצי Takijirō Ōnishi. אדמירל זה שחודשים ספורים בטרם סוף המלחמה התבטא בנחיצותם של עוד מיליונים רבים למות למען הקיסר כתב כמיטב המסורת פואמה רוחנית התנצל בפני 4000 משפחות טייסי הקמיקזה שמתו וביצע ספוקו ומת לאחר שעות רבות של גסיסה בייסורים. הפגיון ששימש למעשה אגב נמצא במנזר שינטו מרכזי בטוקיו בשם Yasukuni Shrine שם חקוקים שמותיהם של קרוב לשנים וחצי מיליון גברים ונשים שמתו תוך כדי לחימה או תרומה ליפן האימפריאלית (1868-1945). עצם כתיבת שמם מכניסה את רוחות המתים לעירוב ממנו לא ניתן לצאת. (הוגשו עתירות למחיקה על ידי חלק ממשפחות המתים) זה כולל את רוחותיהם של כל פושעי המלחמה היפנים במלחמת העולם השנייה. נסו לדמיין מצב בו כנסיה בברלין חוקקת את שמותיהם של כל הרוגי הריך השלישי כולל את הצמרת הנאצית.

הנה מכתב ההתנצלות של האדמירל והפואמה ומיד לאחר מכן תרגומה לאנגלית:

רוחניות ורצחנות - אדריכל הקמיקזה בפואמה מרגשת בטרם התאבדותו בספוקו
רוחניות ורצחנות – אדריכל הקמיקזה בפואמה מרגשת בטרם התאבדותו בספוקו

In blossom today, then scattered; Life is so like a delicate flower. How can one expect the fragrance to last forever?

לא דובדבן כי אם שזיף. טקס הפריחה ביפן. טקסים הם אחד הסוכנים העיקריים בקיבוע שקים כאמיתות. גם אם בסגידה ל"יופי"
לא דובדבן כי אם שזיף. טקס הפריחה ביפן. טקסים הם אחד הסוכנים העיקריים בקיבוע שקרים כאמיתות. גם אם בסגידה ל"יופי"
פריחת הדובדבן
פריחת הדובדבן איור בן 600 שנים מסין

כמה נערצת פריחת הדובדבן (שזיף למען האמת הבוטנית) במזרח, אין ספור שירים וציורים, ביטויים לרוחניות מעוותת והבנה שטחית של החיים. דומה הדבר לדיקטטורות המתהדרות בשמות דמוקרטיים כמו "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה" (צפון קוריאה)

אדמירל טקיג'ירי אונישי - אדריכל הקמיקזה ומשורר רוחני בפוטנציה.
אדמירל טקיג'ירי אונישי – אדריכל הקמיקזה ומשורר רוחני בפוטנציה.
פגיעה ישירה על ידי שני טייסי קמיקזה במשחתת האמריקנית USS Bunker. 400 הרוגים.
פגיעה ישירה על ידי שני טייסי קמיקזה במשחתת האמריקנית USS Bunker.
389 הרוגים.

התמונה הבאה היא מסוף המאה ה19 ובה מוצגת דמותו הייצוגית של נזיר לאיפה נעלמה הרומנטיקה של הדלאי למה?

נזיר לוחם
נזיר לוחם

אנא זכרו שקיסר יפן הנוכחי אקיהיטו הוא צאצא ישיר לשושלת מתועדת למאה השישית לספירה (באין זכרים מן הקיסרית הירושה עוברת לזכר הבכור מן הפילגש) ועל פי המיתוס הלא מתועד ובהחלט יתכן שנכון קרוב לאלף שנים עוד קודם לכן. וזכרו שהראשון שבהם היה צאצא לאלת השמש. מה לא עושים למען צאצא לאלת השמש. עד אוגוסט 1945 אזרחי יפן האמינו שהירוהיטו אביו של הקיסר הנוכחי הוא צאצא לאלת השמש, שתי פצצות אטום ולמעלה ממאה אלף הרוגים הביאו אותו לכניעה ללא תנאי (שהוא דחה חודש לפני כן) והכרזה פומבית שהוא אינו כזה.

כמיטב המסורת - בן לשושלת המסתימת באלת השמש. הירוהיטו
כמיטב המסורת – בן לשושלת המסתימת באלת השמש. הירוהיטו

על אף ניסיונות הטשטוש והניקוי של מכבסת הממשל האמריקני ככול הנראה הירוהיטו היה שותף פעיל בפשעי מלחמת העולם השנייה במזרח. אבל זה כמו שאומרים מאחורינו.

לכל אלו שמזדעזעים או חושבים שזה רחוק מהם אני רק מזכיר את כיבושי יהושע, את מצדה, את גמלא ואת היום יום במדי כל הצבאות וארגוני הגרילה בעולם כולל צבא ההגנה לישראל. את הלגיטימציה אשר שואבים כל הלוקחים כלי נשק בידם מתוך ההנחה המופרכת מיסודה של הזכות להגדרה עצמית, מן המסורת, ההיסטוריה, הדת, האידאולוגיה ושאר הבלי המוסר.

וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל רָאוּ, כִּי-לָכַד הָאֹרֵב אֶת-הָעִיר, וְכִי עָלָה, עֲשַׁן הָעִיר; וַיָּשֻׁבוּ, וַיַּכּוּ אֶת-אַנְשֵׁי הָעָי. וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן-הָעִיר, לִקְרָאתָם, וַיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ, אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה; וַיַּכּוּ אוֹתָם, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט. וְאֶת-מֶלֶךְ הָעַי, תָּפְשׂוּ חָי; וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ. וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ, וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי-חֶרֶב, עַד-תֻּמָּם; וַיָּשֻׁבוּ כָל-יִשְׂרָאֵל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי-חָרֶב. וַיְהִי כָל-הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה–שְׁנֵים עָשָׂר, אָלֶף:  כֹּל, אַנְשֵׁי הָעָי. וִיהוֹשֻׁעַ לֹא-הֵשִׁיב יָדוֹ, אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן, עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים, אֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הָעָי. רַק הַבְּהֵמָה, וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא, בָּזְזוּ לָהֶם, יִשְׂרָאֵל–כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר צִוָּה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ. וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ, אֶת-הָעָי; וַיְשִׂימֶהָ תֵּל-עוֹלָם שְׁמָמָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.  וְאֶת-מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל-הָעֵץ, עַד-עֵת הָעָרֶב; וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת-נִבְלָתוֹ מִן-הָעֵץ, וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל-פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 

 

שפיות לכאורה.

 

 

 

12 תגובות בנושא “שושן צחור, ספוקו ומות קדושים”

  1. קראתי בתענוג, תודה!
    באסוציאציה לטרלית לגמרי נזכרתי בפרק שבו מילן קונדרה דן במושג "קיטש", בספרו "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום". חיפשתי עכשיו לראות אם מישהו כתב על זה (בעברית) ומצאתי פוסט שאני חושב שתאהב:

    http://aniimry.blogspot.co.il/2014/06/blog-post_23.html

  2. עמיר הקטע הזה של קונדרה מופלא וחקוק בי, אסתכל על הפוסט. כתבתי לך כי אני זוכר שיש לך יחסים עם התרבות ביפן.

  3. ועניין הקשר בין "רוחניות" לבין "טוהר", והקשר ביניהם לבין קיטש, אכזריות וניתוק רגשי בהחלט מעניינים אותי. וה"רוחניות" היפנית היא דוגמה טובה לבעייתיות שכרוכה בקשר הזה.

  4. אני זכרתי גם את המחראה של מחנה השבויים במלחמת העולם השניה ואת בנו של סטאלין.
    קונדרה וסרמאגו הם הסופרים החביבים עלי. את המשפט של קונדרה על הגיליוטינה בדמדומי השקיעה אני נושא כמעט לכל הרצאה.

  5. הטוטליות היפנית שהביאה אותם בשלהי מלה"ע השניה, לעמוד בתור להיות הקמיקזה הבא, הביאה אותם לפציפיזם טוטלי כיום.

  6. דודו מורד- משתלת ניירובי מאז הקיץ יש שינויים בצורה בהם מפרשים את החוקה היפנית. פצפיזם טוטלי זה בטח לא לאור בניית הצי בסין והמכפלות בתקציבי הצבא שם יחד עם התוקפנות כלפי טאיוואן ושאר המזרח הרחוק.
    יש גם לא מעט עדויות על טייסים שנצטוו לעשות זאת כנגד רצונם, מילוי דלק כך שיספיק רק לכיוון אחד ועוד. וזה עוד לפני שאני משווה משימות התאבדות בקרב חיילים בצבאות שונים כולל זה הישראלי והעלאת המתים לדרגת קדושים שהקריבו עצמם על מזבח הכלל, מגש הכסף או שאר הכינויים המרוממים. חוץ מזה היה להם קל להיות פצפיסטים כשארה"ב מאפשרת להם מטריה צבאית. זה נכון גם לאי מעורבות צבאית של מדינות רבות באירופה מאז מלחמת העולם השניה.

  7. אני מדבר על הלך הרוח הכללי, הם הוליכו את הטוטליות מנאמנות עיוורת לקיסר, לנאמנות עיוורת למקום העבודה

  8. אני חושב מה שמכונה "מוסר עבודה" קיים שם באופן עמוק עוד הרבה לפני סיום המלחמה אבל עמיר פריימן מכיר טוב יותר את התרבות הספציפית הזאת ממני. עמיר?

  9. ממליצה באותו הקשר על ספרה האחרון של רות אוזקי, "סיפור זמני", שבין דמויותיו גם טייס קמיקזה ששירותו נכפה עליו, וגם מעין אמן אקולוגי (המבוסס על בן זוגה של הסופרת בחיים) שעוסק באיסוף זרעים ושתילתם לגידול עצי יער – וזה רק קצה קצהו של הרומן הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.