קשה לי להצביע במדויק מדוע זה צורם לי יותר מדברים אחרים אבל "חלוקי נחל" בגינות גורמים לי לרתיעה של ממש. קל כמובן להיתלות בפן האסתטי ולפטור זאת באמרת הכנף חסרת המשמעות "עניין של טעם" שהרי כפי שפעם אחר פעם אני חוזר בכתיבתי "טעם" אינו זיכוך אסתטי של האישיות שלנו אלה תוצר כלאיים מורכב של אבולוציה והתניה חברתית יחד עם מכניזם עדין וסמוי מן העין של מה שאנו ברהב מכנים בשם "אני".
לפני כמה שנים אחד מקוראי הבלוג הפנה אותי אל הרצאה בTED של דניס דוטון שהיה תאורטיקן של אמנות ופילוסופיה. לטעמי על אף כמה הצעות מעניינות ואינפורמציה שלא הכרתי ההרצאה מחמיצה חלק מהותי בהבנת היופי שכן היא אינה מתייחסת לאבולוציה בממד רוחני אלא מנסה לנתח את המונח באמצעות התפיסה הרווחת שמעוותת חלקית את הבנת התפתחות המינים מתוך "ארגז כלים תועלתני" גרידא. ומסקנתו שהיופי הוא "משהו שנעשה היטב" אולי מתאימה לאמנויות עד תחילת המאה העשרים אך נשארת הרחק מאחור כשאנחנו מביטים כבר קרוב למאה שנים במונח שמרסל דושן פירק ולא אפשר עוד להרכיב מחדש לאחר 1917. בכל מקרה ההרצאה מעניינת בעיקר בשל ההשלכה כי ייצור כלי אבן פרה-היסטוריים מסויימים כלא תועלתניים אלא אסתטיים טהורים.
מעבר למשחקים הצורניים שניתן לתחום בהם את האבן קיימת כמובן העובדה הראשונית של היווצרות החלוק, ציר הזמן הארוך והאנרגיה שנטמעה בשיוף העדין, החלק והעגלגל. חלוקים לא מופיעים מן הריק והם אינם גוף סלע תדיר בנוף. זאת אחת מן הסיבות העיקריות שאנו מכניסים אותם אל אותם חללים פיקטיביים שאנו בונים בין אם בגן הפרטי או בגנים ציבוריים/מעגלי תנועה וכדומה. שכן הרגיל (The Ordinary) הופך ל"דל ומשעמם" כלומר מצבור אבנים מן הגבעה או העמק הסמוך יראו כאסופה חסרת חן ואותו החומר אשר עבר תמורה צורנית בשל סחף, התנגשות וחיכוך בן רבבות שנים ומצוי מטבע הדברים במתי מעט מקומות מהווה מקור לפליאה מחד גיסא וסגידה כמעט פטישיסטית מאידך.
אני מודה שתיאטרון הנדמה לי גורם לי לחריקת צירים רמה בתודעה ("נדמה לי שאני באי טרופי", "נדמה לי שאני לואי הארבע עשרה", "נדמה לי שאני חי בטבע") על אף רצף החיים המותנים מסביבנו ישנם כנראה מופעים נדושים, שחוקים, ראוותניים ובוסריים יותר מהרגיל ו Copy-Paste מנחל הוא מופע שחצה כל אחד ואחד מקטגוריות הרוביקון. (אם כבר מדברים על נחלים ונהרות); זאת היא קטגוריה של המובן מאילו, של הקלישאה הפומפוזית והחקיינות העדרית.
בנוסף לאלו קיים ממד נוסף של פגיעה נופית. אמנם גם כל מחצבה לאבני מדרך וסלע מצלקים את הנוף אך כפי שאמרתי חלוקים הם דבר נדיר וערוצי נחל מכסים מטבעם חלקים מצומצמים בנוף. תארו לעצמכם שמחר בבוקר חברת א.א. פלוניקוב מכניסה אל הירדן ההררי שישה דחפורים שיטו את הנהר 100 מטר מערבה ויתחילו להעמיס משאיות סמי-טריילר בחלוקים חלקלקים ומנצנצים. כמה דקות ייקח עד שמטייל יצלם יעלה פוסט בפייסבוק ותתחיל מהומת אלוהים?
והנה מעט דרומה מהירדן ישנו נחל בשם ניצנה שמתחיל בהר רמון ומסתיים בדיונות מצרים. אלא שהוא נחל אכזב המתמלא רק בשיטפונות וזה פחות מרשים בימים יבשים כתיקונם. שם חברה ידועה בציבור ובמיוחד בקרב כלל המשתלות קיבלה רישיון לכרות חלוקים. על כך נאמר רחוק מהעין רחוק מהלב. הנה דוגמית שצילמתי באחת מהמשתלות השבוע:
מי שרוצה להתרשם מהנחל יכול לבקר בבלוג של דודי אלון שערך טיול אופניים לשם
לעזאזל אומר לעצמו האזרח המודאג, איך הם מחריבים לנו כל חלקה טובה בארץ. צריך תכף ומיד לקחת את רשיון הכרייה מאותה החברה ולהסתפק בחלוקים הבאים מנכר, שהרי אם יגרסו נחלים יבשים ב"ממלכת" ירדן לאף אחד לא אכפת. הרי כך אותה חברה עושה למאובני עצים ממצרים. זה עולה קרוב לחמישה שקלים לקילו. ממש כך זול יותר מעגבניות בעונה. הנה תמונה מהאתר שלהם:
בארצות הברית ומדינות מפותחות אחרות דברים כגון אלו הופכים לאתרים שמורים כמו Petrified Forest National Park באריזונה הנה תמונה משם:
לפני שבועיים בערך בעת שביקרתי עם ביתי במרפאת שיניים נתקלתי בשני הפריטים ששומרים על פרטיות העמדה להנפקת התור. שימו לב ל"מצע" ממנו צומח פלסטיק הטופיארי. חושבים היום על כל פרט:
בחנוכה היינו שוב במדבר, אין ספור אבנים. בדרך חזרה נתקלנו בזה להזכיר לנו לרגע אחד מה מעצב את המרחב ואותנו.
7 שניות.
ואם אנחנו כבר שוב נוגעים לרגע בין הממשי והסינתטי, בין החיקוי והמציאות כתבתי בעבר פוסט נושק בנושא (פה) וביחס אליו אני רוצה לעדכן אתכם בשלושה סרטי וידאו. שניים בשליטה מוחית בגפיים מלאכותיות והשני ארבע גפיים עם גוף וראש רק לא אנושיים. המונח Boots on the Ground יאבד לחלוטין את משמעותו בעוד שנים ספורות. מה שהיום נעשה בשמיים בשלט רחוק בעוד עשור יהיה על האדמה: העתיד כבר פה, מצד אחד מעורר תקווה לכל כך הרבה אנשים. ומהצד השני מבעית.
חלוקי נחל ומאובנים נותנים מראה טבעי נהדר – כשהם באפיק הנחל.
ראשית,
עדיף כרייה מסודרת באישור ובפיקוח לעומת מה שקורה במקומות אחרים בישראל, שם שוחטים את הטבע.
הבעיה מתחילה בזה שאנשים רבים, רואים באדמה חשופה בגינה כלכלוך וצרה צרורה, ומיד מלבישים אותה בשלמת פלריג וסומסום.
אישית, אני מעדיף חיפוי של רסק עץ, גם מבחינת המראה, וגם מתוך חשיבה לטווח רחוק.
אבל, על עניינים של טעם קשה להתווכח, במיוחד אם מעורב בהם תה פולני משובח
חלוקים בלי נחל זה מראה מוזר….רבים אבל בודד זר ומנוכר
זה דומה לצייד לוויתנים בפיקוח. בוודאי שיש היצע וביקוש והדבר גורם לעיוותים משניים אם לא מטפלים בביקוש. אבל אני לא מדבר עכשיו על הפרקטיקה לטיפול אלה על הנקודה עצמה. על הפניית האצבע אל עבר התופעה. כמובן שיכולים אנשים לומר שיקפצו לי ולהזמין חלוקים, שנהב קרנפים ושטיחים בעבודת יד ילדים מאפגניסטאן. אבל אם נסמן את התופעה, ניתן לה שם, נביט בה, נשוחח ונעלה אותה כמו תופעות רבות על ראש שמחתנו אז יתכן שמשהו בצורה שבה התרבות מטפלת בנושא ישתנה.
ואולי גם לא.
בעניין הטעם הפולני אני מחזיר אותך לתחילת הפוסט. לא קשה וצריך להתווכח.
אל תשכחי שבדרום ערוצים רחבים של נחלים שלא זרמו בהם מים מיליוני שנים. מלאים בחלוקים.
בדרום זה נראה כמו נחל של אבנים…שומם אבל הרמוני
בגינה ביתית החלוקים בודדים ביחד…..צורמים בשקט
אבינדב, זורמים בערוצים אלו מים כמעט כל שנה וכמה פעמים ובעוצמות חזקות
ערן בנחלי הדרום הזרימה היא רק בזמן שיטפונות, זה אפילו לא נחלים כמו נחל רפאים או נחלי אכזב נוספים שם כמעט כל גשם מה600 מ"מ השנתיים שוטף. אבל צריך לשים לב לדבר מהותי, החלוקים במרבית ערוצי נחלים האלו לא נוצרים מהשיטפונות הנוכחיים אלא מנהרות עתיקים שזרמו עוד מאגן ניקוז רחב מעבר הירדן המזרחי לפני שים המלח נבקע תוך כדי תנועת הלוחות צפונה. אלו היו נהרות ונחלי איתן ששחקו את האבן. אז המדבר כלל לא היה מדבר
מסכים איתך שצריך להשאיר את הטבע בטבע.
לדעתי צריך לחייב קבלנים, להשאיר בקצה כל שכונה חדשה, מערום של אבנים מקומיות, שהוצאו מהשטח בזמן הבניה, כדי שיוחזרו לאחר מכן לגינות באותה שכונה.
לגבי התה הפולני, ניסיתי להתווכח ולכבד את האציל בעלים לתה, אבל האציל הפולני עמד על דעתו
זה רעיון יפה.
ובעניין התה, לאריסטוקרטיה גינונים משלה.
יש אצלך ברגמוט? אריסטוקרטים אוהבים ארל גריי
אריסטוקרטים פולנים שותים תה מיוחד, זה חייב להיות מלווה בשיטוט במשתלה.
בנחל דליה (כך ע"פ סיפור של לקוח לשעבר) אתה בא עם משאית ומעמיס
היופי בעיניו התמצה בווידוא שלא יצמח כלום במקום שהוא לא מרשה והוא קרא לזה גן יפני
כל הגן נסלל לאורך בשבילי בטון ישרים ומולא שכבת מחלוטה מהודקת בעומק 0.7מ' פרט לשטחי המדשאות
שאלתי איפה שותלים?
ענה במקום שתחליטי לשתול תחפרי ותשתלי
שאלתי ואם אני לא רוצה לשתול בערוגות ישרות ברוחב 1.0מ' לכל האורך?
ענה זה מה יש
ונפרדנו
אם זה נכון אז זה מזעזע, אבל הנה למה זה מזעזע יותר מנחל ניצנה? כי פקיד לא חתם על נייר ומיסים לא נגבו?
לגבי גן יפני אני פשוט מעדיף לשתוק
הצתה מאוחרת: אולי הפתרון לגזל חלוקים מהטבע הוא להציע תחליף מלאכותי עדיף. אולי אפשר לעניין את אקרשטיין אם הם יכולים לייצר חלוקי נחל במחיר תחרותי יותר מאבנים טבעיות. הם ודאי יכולים להציע מוצר יותר מדוייק ונשלט מבחינת הצבע הגודל והטקסטורה, ולא נראה לי שיהיה אכפת ללקוח אם החלוקים מתחת לצמח מפלסטיק הם באמת טבעיים. בעצם, למה רק אקרשטיין, אולי זה יתאים גם לכתר פלסטיק (למשל עבור עציצים).
אבנר רעיון לא רע ודי מצחיק
נו טוף, מסתבר שהסינים כבר חשבו על זה. מאבן, פלסטיק, זכוכית, מה לא. יש להם אפילו חלוקי נחל שזוהרים בחושך.
https://www.alibaba.com/showroom/artificial-pebbles.html