כשחוטבים עצים עפים שבבים.

קשה להחמיץ שתילות של חברות קבלניות במרחבים ציבורים, סימן ההיכר של אלו יהיו מסות של צמחים ממין אחד השתולים בצפיפות שלא תבייש תא מעצר בבנגלדש למשל אוג מכחיל שבתמונה, זהו צמח מעולה, מהיר, חזק, לא מפונק, בעל דרישות מים נמוכות אך ממדיו לאחר זמן לא ארוך הם כשל בית קטן (בסטנדרטים של שנות החמישים) משתלות באינטרנט מציגות אותו כשיח בינוני רובן בין 1.5 ל 2 מטרים גובה ורוחב, שתילי הר נראים כמדייקים יותר ומתארים אותו כ 3 גובה ו 4 רוחב, זה בהחלט קרוב יותר למציאות. לכן למצוא אותו שתול בשורות צייתניות במרווחים של 50 ס"מ זה לעג לרש ובטח כאשר השורה האחרונה נשתלת 30 ס"מ מהכביש. לא צריך להיות מדען גרעין פרסי כדי להבין מה ההשלכות על תקציב האחזקה לשיחיות יהיו בשלושים השנים הקרובות. אפשר לראות שתילת שיחיות כאלו בכל מקום, עשרות, מאות, לעתים אלפים של הרדוף הנחלים, יסמין גדול פרחים ועוד שיחי ענק אחרים שתולים בגושים עצומים ובמרווחים מגוחכים כאילו היו פרחים עונתיים.

ציפוף שורות, נינוס ואינוס של טבע מתפרץ למטריצה העירונית
ציפוף שורות, נינוס ואינוס של טבע מתפרץ למטריצה העירונית- אוג מכחיל

כתבתי בעבר על סגנון שתילה זה (גינון ציבורי, אסתטיקה של משחקי מחשב) והוספתי לאחר מכן בפוסטים רבים על ההיסטוריה שלו ומשמעותו בסימון הצומח ככלי עיצובי ולא כבעל משמעות פנימית המוגדרת מהיותו צמח ("שיח", "עץ", או באופן ספציפי יותר כמין "ספיון השעווה", "כליל החורש", "געדה שיחנית" וכו' ולבסוף את הצמח הספציפי הנשתל). אני מתעקש לברר את הנקודות האלו משום שיש להם השלכות על הצורה בה אנו חווים את המושגים "גינון", "טבע" ואת נקודות ההשקה בינם.

ברחוב האומן בתלפיות לפני מספר שנים ערכו שינויים בכביש בקרבת מעגל התנועה של בית הקולנוע, כחלק מהשינוי הזיזו את תוואי הכביש בכמה מטרים ותחמו אותו מחדש באבני שפה, את השטח שנוצר בין המדרכה הקודמת לבין תוואי הכביש החדש מילאו באבני טוף גדולות והניחו כמה עציצים. היום כאשר הייתי שם ניסיתי להתחקות אחר המחשבה של היצירה הנועזת, מדוע ולמה להניח כך את החומרים הללו, אני חושב שזה קשור לשתילת האוג המכחיל, זהו סימון של המושג גינה, או גינון, הרי יכלו להשאיר את האספלט ולהסתפק בגידור הכביש באבני שפה/גדר או חציצה אחרת אך בכל זאת השקיעו שם עבודה, חומרים וזמן כלומר כסף בכדי להפוך את 150 המטרים הרבועים לבעלי משמעות שחורגת משטח סלול. השימוש בטוף ובשאר "חיפויים" הפך לנפוץ מאוד בעשר ואפילו עשרים השנים האחרונות, חלוקי נחל, שברי רעפים, חצץ וטוף מונחים על יריעות פלריג שחורות למניעת הצצת עשבים מכסים גינות רבות, דומה שהדשא הסינתטי דוחק בהדרגה חלק גדול מן החיפויים אך ניתן לראות עוד גינות רבות שמשתמשות בחומרים אלו. לא אסתיר את דעתי שמדובר כמעט תמיד בקוריוז גס חסר כל הקשר, גינות זן יפניות הן תרבות אחרת לגמרי ולומר שיש פה שיח/השפעה/מיזוג וכו' הן טענות מגוחכות. הייתי מעדיף לראות אלף כיכרות עטויות אספלט אפור פשוט מאשר את כל משחקי ההרכבות הילדותיים של כתמי צבע שונים בטוף או חלוקי נחל (מאיפה שודדים את כל החלוקים הללו?)

המושג "גן" טוף מכסה כביש אספלט בתלפיות
המושג "גן" טוף מכסה כביש אספלט בתלפיות
גן זן בן 500 שנים ביפן.
גן זן בן 500 שנים ביפן.

הובא לידיעתי על תערוכה מעניינת בתחום הגינון – חקלאות עירונית. פרטים ניתן למצוא בפייסבוק

חקלאות אורבנית - תערוכה בת"א
חקלאות אורבנית – תערוכה בת"א

בזמן האחרון המדינה האסלאמית (דאע"ש) נכנסה לחיינו. העיסוק התקשורתי בהוצאות להורג שלה החזיר אותי דווקא לפן חזותי שכתבתי עליו בעבר: גרדום עציםלא כתבתי פוסט מקיף על השלג של דצמבר אשתקד (הוא נמס כבר) אבל בשבועות האחרונים חזרתי להרהר במאפיינים החזותיים שנבעו משבירת העצים המסיבית בסערה, ירושלים של החורף שעבר הייתה מרוסקת לחלוטין, רבבות עצים נשברו והעיר למעשה שותקה משך שבועות ארוכים מעומס הגזם והשברים שהמתינו לחברות קבלניות שיפנו אותן, אכתוב בהזדמנות אחרת על מסקנותיי מהאירוע אך אני רוצה להתייחס רגע לתופעה התרבותית/אסתטית של משיכה-דחייה ממחוזות שהיינו רוצים לשכוח מקיומם

גדמי מכנף נאה בירושלים, אפריל.
גדמי מכנף נאה בירושלים, אפריל.

ירושלים נראתה כך, במאות ואלפים, התשלום על בניית שלד חלש שיקרוס בסערות העתידיות יגבה רק בעוד עשר-חמש עשרה שנים, אך מה שמשך את עיני לא היה העתיד אלא דווקא העבר, נזכרתי באלו:

גויה, אימי המלחמה
גויה, אימי המלחמה פלטה מספר 37

אימי המלחמה - גויה

בתחילת המאה ה19 פרנסיסקו דה גויה הטיב לתאר את המלחמות הנפוליאוניות על זוועותיהן, 82 תחריטים קשים ועם זאת מדהימים תיעדו שני עשורים של אימה מתפרצת ששטפה את אירופה פעם אחר פעם. כידוע בני תרבות כבר לא מתנהגים כך, לפחות כך אנו רוצים לחשוב. והסרטונים של המדינה האסלאמית הפכו לסנסציה תקשורתית כה גדולה עד שהניעו את דעת הקהל ואת הנבחרים של מדינות המערב (יחד עם עוד כמה שיקולים כגון יציבות למשטרים של בעלות ברית) לפעולה צבאית.

סטיבן סוטלוף
סטיבן סוטלוף

קל לגנות וקל להאשים אך קשה יותר להתבונן באלימות על גווניה, לא רק זאת שמצטלמת. למשל ערב הסעודית אשר אינה מוגדרת כארגון טרור אף שהיא בהחלט מימנה לא מעט מטענים שהתפוצצו בשווקים ובמסגדים בעיראק בעשור האחרון. ערב הסעודית מלקה, סוקלת, כורתת ידיים ועורפת ראשים והרבה כאלו, היא מוציאה להורג (גם בפומבי) קרוב למאה איש בשנה. אך היא "מדינה" האחראית ל20% מעתודות הנפט בעולם ומייצרת מעל 10% וככזאת היא גם מקנייניות הנשק הגדולות בעולם ולא תנחשו ממי היא קונה את כל המטוסים, המסוקים, הטנקים והחימוש שלה. כן ניחשתם? יפה מאוד מהמדינה החמישית בעולם במספר ההוצאות להורג, המדינה שאחראית מאז מלחמת העולם השנייה למלחמות בהן נהרגו מיליוני בני אדם. נכון לא בעריפת ראש לעיני האינטרנט אלא רק בטונות על גבי טונות של חומרי נפץ, אלו לא רק מפרידות בין הראש לגוף אלא גם לשאר האיברים. מי זוכר בכלל היום למה פרצה מלחמת קוריאה ווייטנאם, את מי זה מעניין? בטח היה למיליוני ההרוגים (אזרחים) סיבה מוצלחת כמו חופש ודמוקרטיה.

ככה זה, טוב להזדעזע מדי פעם. לאלו שמאמינים שהם הומניים כדי לשים לב שמדינת ישראל במלחמת לבנון (הראשונה) לקחה חלק בהרג של קרוב לרבבה של אזרחים, מי שמדבר עברית זוכר בדרך כלל את המספר 670  ולא סופר קרוב ל20000 הרוגים שדיברו ערבית. אבל זה היה מזמן. כיום את הישגיה המפוארים ישראל מממנת בין השאר בסחר בנשק, היא בעשירייה הפותחת בעולם, אחרי ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה, גרמניה וצרפת. ולאן כל הנשק הולך אנחנו כמובן לא רוצים לדעת, בטח למטרות טובות.

כשחוטבים עצים עפים שבבים.