מראש אני מתנצל שהפוסט הזה יהיה בעיקרו טכני אך יש לו משמעות רבה בבניית אופי הגינה. כאשר למדתי גינון לפני למעלה מעשור אני זוכר שהסבירו לנו בכמה מקרים איך מניחים טפטפות בצורה יעילה ואיך מניחים אותם בצורה בלתי יעילה. כמובן שהנחה יעילה היא בקווים ישרים במרווחים שווים. זה חוסך זמן, זה חוסך כסף וזה מפשט את העניינים. במשך שנים שתלתי גינות באופן "יעיל", פרסתי טפטפות, קו אחרי קו, מילאתי את הגריד שנוצר בצמחים ושלום על ישראל. רק בשנתיים-שלוש האחרונות הבנתי שאמנם הדברים פשוטים כך אבל יש דבר מה שגוי בצורה זאת של שתילה ואכן לאחר שהסקתי מסקנה פסקתי מכך. יש כמה צורות של הנחה יעילה, הצורה הפשוטה ביותר תהיה כך:
גינות ציבוריות רבות אשר מבוצעות על ידי קבלני גינון משתמשות בגריד זה, לאחר שנה שנתיים התוצאה תהיה כזאת:
כמובן שעם מעט יותר תחכום ניתן להסיט את הקווים המקבילים ומקבלים גריד כזה:
אם תתבוננו בתשתית של רוב הגינון הציבורי (שוב, בין אם התכנון נעשה על ידי קבלן גינון, גנן מקצועי או אדריכל נוף) תראו שהוא מתאפיין בגריד הזה, לאחר שנתיים עם גדילת הצמחים הוא יראה כך:
ובכל זאת, חלק מהגננים ואדריכלי הנוף שהצליחו קצת לצאת מהמסגרת או להיות מעורבים יותר בפרויקטים יגיעו לגריד הבא שהוא בהחלט מתקדם יותר אך עדין בעייתי, הנה:
פה כמובן משתמשים בשלושה סוגי מרווח, כל מטר בקו האחורי לשיחים גבוהים יותר, כל חצי מטר בשני הקווים האמצעיים לבני שיח בינוניים וקו של מרווח 30 ס"מ בחלק הקדמי לבני שיח קטנים. התוצאה לאחר שנתיים תראה כך:
עכשיו נשאלת השאלה מה רע? כל כך הרבה גינות יפות ראיתי בחיים שכך מונחים קווי ההשקיה שלהם, גם אני תכננתי לא מעט גינות כך אז מה הבעיה? אבל יש בעיה, במשך שנים חשתי שמשהו משובש, לא עובד. עד שטרינטי לחשה באוזני ואז הבנתי את פתרון החידה: הבעיה היא שאנחנו כופים גריד סיסטמתי שמגיע ממידות של בתי חרושת על גינה שאמורה להיראות טבעית, היא לעולם היא לא תיראה טבעית כל עוד קודקודי הצימוח יהיו במרווחים שווים, כמו חיילים ממושמעים בצבא הצאר/העם/הרפובליקה/המולדת/האסלאם/השם. מתכננים רבים אשר ערים לבעיה שותלים צמחים בקבוצות על מנת ליצור מסות שיטשטשו את הבעיה הזאת אך עדיין ניתן להבחין בעיין במרווחים, גם לאחר שנים שבהם צמחים גדולים יותר עלו על קטנים וקווי המתאר טושטשו, עדיין ניתן להבחין אם רק מתבוננים לכמה רגעים שהמקצב של הגינה נע באופן סכמתי, כל שלושים, כל חמישים, כל מטר, מקצבים קבועים שנמצאים בבסיס הגינה, יש גם שמדלגים על טפטפת כדי להתאים את גודל הצמח המיועד, אך תמיד מדובר במרווחים בעלי מקצב אחיד. שלד מסודר ומאורגן שמנסה לכפות דינמיות פראית ופשוט לא יכול להצליח. זה דבר אחד למצוא מחזוריות וחוקיות בטבע ודבר שונה לחלוטין לכפות רעיונות אודות סדר על בני אדם גם אם באמצעים של אסתטיקה פורמלית, כמובן שטפטפות בגינות הן נושא קטן. אך מדינות, משטרים, דתות וצבאות הן כבר נושא גדול יותר אם כי בעל גרעין זהה, אנחנו מנסים למצוא סדר משום שבתוכנו מקננת אי-הודאות מפני אותו דבר שאנו מכנים בשם מוות. תהליך ההתניה הכפוי הזה מגשש את דרכו ומתפתח למערכות שליטה ובקרה אדירות ממדים הן ברמת פסיכולוגיית הפרט והן ברמת האינטראקציה הבין אישית וברבות השנים ייצר את החברה המפלצתית שקרויה אנושות, על צבאותיה ורעיונותיה האוויליים אודות זהות האדם ומשמעותו עלי אדמות.
בשנה-שנתיים האחרונות התחלתי לעשות חיים קשים לגננים שעובדים איתי, התגובה האחרונה הייתה "אבל אתה עושה לי אבוג'ראס", כן. זה כאב ראש אך במקום לתת למפעל ליצור צינורות השקיה לקבוע לי איפה יישתל כל צמח, אני מחליט מתוך התבוננות, אינטואיציה וניסיון לברוא דינמיקה ויופי. כך, על אותן פרופורציות כמו שלוש הדוגמאות האחרונות זה נראה מבחינת הטפטפות:
אם יעברו שנתיים זה יראה כך:
פעם הבאה שאתם יוצאים אל הטבע התבוננו מסביבכם, האם העצים שתולים במרחקים זהים? האם השיחים מסודרים בשורות? האם הטבע המהפנט הזה אשר מקיף אותנו וחי בתוכנו, אשר מניע כל הלומת לב שלנו, האם הוא נעה במקצבים של מארש צבאי?
כתבה מעולה. אשמח לקרוא עוד כאלה.
בכתבה טעות יסודית נפוצה.
1. שורשי הצמחים מתפרסים לכל הצדדים היכן שיש מים וגם הרחק
מנוף הצמח עצמו.
2, יש להשקות שטח, רק במטעים במרווחים גדולים משקים רק ליד
השורה. גם בחורשות במידה ויש להשקות אני ממליץ להשקות
את כל השטח.
3. אין כל קשר בין מרחקי שתילת השתילים וסידורם לבין סידור
הטפטפות. השיטה הטובה ביותר היא הצבת טפטפות במרווחים בהתאם לרוחב ההרטבה (מותנה מסוג הקרקע). וסידור הטפטפות בשורות מקבילות בכל השטח. בשתילה בה רוב השטח יכוסה עם נוף הצמחים וצריכת המים של המינים השונים בחלק זהה מסדרים את הטפטפות כמו שכתבתי ושותלים במרוחים בהתאם לגודל הסופי של הצמח.
לדוגמא: מין 1 נשתל כל 2 מ' מין אחר כל 1מ' ושלישי כל 0.6 מ' הקרקע לס חולי ובהצבת טפטפות 1X1 מ' כל השטח נרטב. צריכת המים של שלושת המינים זהה. מין מס' 1 ישתל כל טפטפת שניה וכל קו שני. המין השני ישתל ליד כל טפטפת ומין שלישי בסגול סביב הטפטפות (הטפטפת לא חייבת להיות ליד הצמח) בבוא הזמן ממילא הנוף "יסגור" ולא יראו הטפטפות.
ואם רוצים "לבלגן" השתילה "באי- סדר" גם אז אין בעיה. עשרות דונמים שתולים כך ראו הגינון ליד תחנת הכוח בחדרה. בהמלצתי לכל משטר השקייה (=צריכת מים ותדירות) טפטפות במרוחים שוים והשתילה כפי שתארתי אחרי שנה כל השטח היה מכוסה ולא ראו בכלל את מערכת הטיפטוף
אני רואה שאנחנו עושים קופי פייסט בין הפורומים השונים, אך אנסה להיות בכל זאת יצירתי.
אני חולק עליך.
ישנם צמחים שאכן שורשיהם מתפרסים, אך בהשקיה קיצית, עיקר היונקות יתבססו סביב האיזור המושקה, היות וניתן להגיע בהתאם לסוג ועומק הקרקע להשקיה אחת ל 5-14 יום הצמחים ניזונים מבצל ההרטבה בעיקר. הבעיה העיקרית תהיה בסוף הקיץ אז תהיה המלחה וחלק מהצמחים סובלים מכך מאוד (לחלק גדול זה לא משנה) עד בו הגשמים אשר ישטפו את הקרקע.
לגבי צריכת מים זהה, תמיד מדובר בממוצעים, אפילו בין מיני לבן עלה ישנם שמגיבים בצורה שונה לכמויות מים שונות, קל וחומר בין מינים שונים של מרוות, אזוביונים, געדות וכולי לכן ניתן להצמיד למינים ספציפים כמויות שונות של טפטפות בספיקות שונות.
תקרא שוב את מה שכתבתי בדיוק לכך כוונו דברי אכן בסוף לא רואים את התשתית, ברוך השם. אך אם תעצור ותתבונן אתה כן תמצא אותה, לא בחלק התחתון אשר כוסה בצמחיה אלא את הדיה בקוקודי הצימוח. זה תמיד בסוף ניכר. רק עניין של תשומת לב. זה נכון שרוב האנשים לא מבחינים בכך, אבל הם בקושי רב מבחינים גם כך בנעשה מאחורי קצה אפם.
אהבתי את המחשבה ואת הכתיבה ואת תשומת הלב לנושא. שמתי לב לכך מתוך עיסוק בגינון הציבורי של היישוב.בגינתי הפרטית שתלתי…ואחכ נעצתי טפטפות.
אל תתנצל .הנושאים שאתה בוחר הם מהותיים ומשמעותים לחיינו(הגנניים/מקצועיים /אישיים /חברתיים) .הסתכלותך על הגינה היא מאוד נדיבה ומעוררת השראה.אחרי כל פוסט כזה אני יוצאת לגינה מסתכלת בודקת מתקנת ומאתגרת.זוכר את הפוסט שלך על גיזום עצים ?חזרתי עכשיו מבוסטון איזה גיזום עדין מתחשב ומקצועי של עצי הרחוב שלהם .כל מי שהיה בסבבתי שמע את שימך כאשר דיקלמתי את הפוסט.יישר כוח
תודה אלה ולאה.
אני מתרשמת שאתה מסתמך על הנחה סמויה: גינון ללא דפוסים עדיף על גינון לפי דפוס השריג. אבל אני לא בטוחה שכדאי לקבל את ההנחה הזו; תרבות מבוססת על שימוש בדפוסים חוזרים, וגינון הוא לא בר פראי אלא יצירה תרבותית.
יכול להיות שכדאי לבדוק אפשרויות נוספות מעבר לשתיים שאתה מציג (שריג לעומת חוסר סדר מוחלט). אפשר לחפש דפוסים אחרים – מעגלים, קשתות, ספירלות, כוכבים – לפי המקום, הצמחים, והאנשים. אני מסכימה שלא כדאי להתקבע אוטומטית על שריג, אבל חושבת שבני אנוש מרגישים נוח דווקא כשהם נמצאים במקום עם דפוסים ברורים.
אם לא יצא לך עדיין, אני ממליצה בחום לחפש את ספריו של הארכיטקט כריסטופר אלכסנדר שכתב על הנושא הזה.
שלום יונת, לא אמרתי ללא דפוסים, גינון ללא כל תכנון קרי בר, הוא בעייתי מאוד בגינה, אני מניח שלמעלה ממחצית הצמחים בכלל לא יראו. בכל אמנות ישנו איזה שהו דפוס, איזה שהו תכנון, אפילו אצל ג'קסון פולוק אפשר להתייחס לעבודות כדפוס. אני מסכים איתך לחלוטין שגינון היא יצירה. אולי לא הייתי חד מספיק בפוסט לגבי זה, כוונתי הייתה לדפוס של בתי חרושת לצינורות 16 מ"מ.
בכל הנושא של הקמת גינה צריך להיות גם יצירתי וגם פרקטי. אני חושב שחשוב לבדוק דפוסים נוספים – או פשוט להתנתק מהדפוסים בהקמת גינה
אחלה תרשים!!
מה המרווח הרצוי בין הטפטפות שמדובר בעלי רוקט?
ראיתי שרוקט זורעים בערך במרחק של סנטימטר אחד בין זרע לזרע.
האם טפטפות רגילות שהמרחק בין כל טפטפת הינו 30 ס"מ, מתאים?
או שצריך מרחק קטן יותר בין הטפטפות?
גיא ירקות זה עולם אחר לגמרי, אני לא מומחה בתחום, לדעתי 30 ס"מ יספיקו.
לא ירדתי לסוף דעתו של רן פאוקר
קצת מורכב באמת