לפני שבוע שוב הייתי בתל אביב וכרגיל הזדעזעתי מהחצרות הבנאליות שלה זה לא שבירושלים רוח הקודש משרה מוזה בחצרות אך הבחירה הבוטנית הטרופית מחדדת את העדר החזון התכנוני. אותם עשרה מינים חוזרים על עצמם חצר אחר חצר בשבלונות גזורות מוקפדות יותר או פחות עם "שערים" ושאר אלמנטים כפויים.
ככול שהזמן חולף ומספר הגינות שתכננתי עולה כך אני מתקשה לספק את התירוצים בעבורי כנגד תפיסת קרקעות אין סופיות בהרחבות מושבים/קיבוצים וישובים שונים אל מול הצורך הברור לעלות לגובה בערים. אותו חלום או בהטיה מעט שיפוטית יותר – פנטזיה אודות בית צמוד קרקע מה שבילדותינו נקרא וילה הפך מיכולתם של בודדים במאיון-אלפיון עליון לנתח עסיסי בו מחזיקים בעלי היכולת מן העשירונים ה 7-10. אין זה מוריד מהפגנת עצמה כלכלית בתוך הערים עצמן שם המחיר במרכז ירושלים יכול להתקרב ל70 אלף שקלים למטר רבוע לעומת פחות מרבבה בשכונות קצה (או 2500 שקלים למ"ר ברוואבי 20 ק"מ מירושלים ומתל אביב) אך התופעה התרבותית של "מימוש עצמי" בבית צמוד קרקע כבר עשרות שנים יצאה מן הכלוב ומשתוללת ללא שמץ של הכרה עצמית.
ב1973 גודל הבית הממוצע בפרוורים בארה"ב (שם גרה למעלה ממחצית האוכלוסייה) עמד על קצת מעל 140 מ"ר ואילו היום הגודל הממוצע קרוב ל250 מ"ר. יש לזכור שלא מדובר על בית המשמש משפחות בנות תשע נפשות אלא הורים (שמחציתם עתידים להתגרש) עם שני ילדים במקרה הטוב. אלו לא נתונים מינוריים אלא עדות לתהליך רב עצמה של תרבות מתהווה. למעלה ממחצית האנושות חיה כיום בערים. מאז מלחמת העולם השנייה השחיקה של מרכזן הפך את סביבותיהן לאזורי בניה מואצת . זה נשמע נחמד ומרגיע במחשבה ראשונה; מדרכות רחבות ידיים, מדשאות, ילדים מתרוצצים. ממש קיבוץ עצום ממדים. אבל יש לזה מחיר כבד. תהליך הפרוור מחריף את פערי ההכנסות ולמעשה מרוקן את מרכזי הערים מהשדרה המרכזית ומשאיר בה את חסרי יכולת הניוד כלומר את העניים התלויים בתחבורה הציבורית שידם אינה משגת קניית קרקע. זהו תהליך שכולל גם יציאת מרכזים מסחריים אל השוליים והקמת רשתות עסקים גדולות במקום מסחר זעיר. אפשר לראות זאת בקלות כאשר נרים רגע מבט ונראה קפה – ארומה / הלל / ג'ו / קופיקס מציצים מכל פינה במתחמי הענק של BIG זה אולי מרגיע את החרדות של חלק מהאנשים שיש להם תפריט קבוע כך שהם לא צרכים להתבלבל בין קפה לאטה, רסטרטו או מקיאטו אבל בטווח הרחוק זה הרס תרבותי וכלכלי שכן ביזור הכסף שהיה באופן אופקי הופך לפירמידלי. שופרסל, מגה ורמי לוי. סטימצקי, הפיראט האדום, זארה, גולף וH&M הם חלק מכך אך לא רק. זיהום אוויר גבוה יותר (!) בשל שימוש גובר בתחבורה פרטית. ביתור ונגיסה בשטחים פתוחים ועוד. בסופו של יום התהליך הזה צריך להיעצר אך מה שמעניין בו מבחינתי אינו האופציה התיאורטית של "סביבה ירוקה" אלא השאיפה הרווחת להגיע לאותה נחלה והאיכון החברתי שהתרבות סוגדת לו באותו "מימוש עצמי" ייחודי לכאורה.
בתור הורה לחמישה ילדים אני יכול לבחון מקרוב את ההשוואה התמידית בגדילתם לצד "קבוצת השווים" להם. הרצון לקחת חלק במבנה חברתי הוא מחד גיסא יסוד גנטי-אבולוציוני שמאפשר תלכיד, עזרה, בניה משותפת שגדולה מסך פרטיה אך מאידך היא מייצרת באופן מובנה קונפרמיזם עדרי. מה שנראה לנו כפן ילדותי הופך ברבות השנים באופן מוסווה ומתוחכם לדרך חיים של מה שאנו תופסים כחיים בוגרים אך רק הכסות היא שעוטה שיער שיבה, חורשת קמטים וזוכה לגושפנקה כבגרות. אותן תכונות ילדותיות של צייתנות, הליכה בתלם, השוואה לאחר, קנאה, תחרותיות וכן הלאה והלאה נמצאות בכל גיל ובכל מקום. רבים חושבים שפוליטיקאים סובלים מהן באופן מוקצן אך צריך להיכנס לכל מבנה חברתי ולראותן שם, רופאים, עורכי דין, מורים, חייטים וסנדלרים לא יהיו מקופחים באלו פחות משרים, נשיאים ושרי ממשלה.
פרוורי הענק שמפרנסים חברות הפקה טלוויזיוניות (העשב של השכן, עקרות בית נואשות, פרוורי הגיהנום ועוד) הם עדות חותכת לאופי העדרי של בני האדם שאינו פוסח במאומה גם על המשכילים והעשירים שבהם. התוצאה הסופית היא שכפול של אסתטיקה גנרית.
אינני טוען ששיטה כלכלית קרי קומוניזם יכולה לשנות את טבעם הילדותי של בני האדם נהפוך הוא, היא דוחפת אותם מעבר לבעיות אלו גם אל אכזריות ושתלטנות ללא מצר. אך ראוי לבחון כיצד אותו "קפיטלזם" מטפח ומרומם את הצייתנות העדרית ומתוך אבחנות אלו לשים סייג ולשנות מגמות מתדרדרות. וורן באפט וביל גייטס שניים משועי עולם לא המתינו שברני סנדרס יהפוך לנשיא ולחקיקת ממשל. ב2010 מתוך הבנת האבסורד והעיוות שעושרם האגדי גורם הקימו קרן חברתית בשם The Giving Pledge בה מתחייבים מיליארדרים ברחבי העולם להעביר למעלה ממחצית הונם (באפט העביר 85%). האחרון שהושפע מהתופעה החריגה הזאת הוא מארק צוקרברג שהצהיר בדצמבר השנה שיעביר 99% ממניות פייסבוק לטובת הציבור. עד כה אל הקרן הצטרפו 124 מיליארדרים מהעולם כולו. זהו שינוי אדיר ללא תקדים בהיסטוריה משום שהונם של עשירי תבל מגיע לכוח שאין למרבית הממשלות. לא עוד "פילנתרופיה" של פרומילים (שרי אריסון ומשפחת עופר לא מגרדים אחוז מכספם – הנה כתבה) אלא העברת החלק הארי בעושר בחזרה לאלו שידם אינה משגת לטובת בניית תשתיות, חינוך, מחקר ורפואה בעולם כולו. כמובן שאין זה פתרון מהותי לבעיות החברה אלא שינוי כיוון והטיה לנתיב גרוע פחות. שינוי מהותי יכול לקרות רק עם מהפך תודעתי עמוק בעולם כולו שיפיל מחיצות כלכליות, פוליטיות, מדיניות ושאר אינטרסים סקטוריאלים. יחד עם גישה יחידנית אחרת לחלוטין לגבי הצורך המתמיד בבעלות וצבירה.
בתים צמודי קרקע נותנים פרנסה רבה לאדריכלים, אדריכלי נוף וגננים אבל הם תופעה שחייבת להיעצר. ובשביל שנוכל כחברה אנושית לחיות לא במזבלות אלא במרחבים שגם אם יהיו מצומצמים עדיין ישארו מטופחים, מעניינים ומעוררי השתאות וסקרנות. לכן לא רק את אותן "ריאות ירוקות" כלומר פארקים עירוניים פתוחים יש לבנות אלא גם יש לתכנן היטב את אותה אדמה פנויה שנשארה לנו בן בניין לבניין בין אם הוא נישא לשש או שישים קומות.
אפשר להזמין רשימה אופטמית. בכל זאת אביב.
זה לא אופטימי?!
אתה יכול להדגיש את החלק האופטימי כי כנראה לא שמתי לב. זה היה בתאור הפרוורים? הביג? אולי בקטע על שרי ?
אנחנו מצליחים לראות אחרת עושר. לא רק מהתחתית אלא גם מהקצה העליון. זה אופטימי.
הפוסט הזה נשמע כמו פרסומת של משתלה או אדריכל נוף. כן אני מסכימה שתופעת הפרוורים צריכה להפסק וצריך להשקיע בתוך הערים עצמן ובעיצוב אופטימלי וירוק. אבל ישנן תמונות בפוסט של גינות מתל אביב וירושלים, שאין בהן כל רע. בתור אחת שגרה בעיר רוב חייה התמונות מקסימות, הטבע עושה את עבודתו גם בלי שנתערב. מה שכעור בעיני כותב הפוסט, יפהפיה, מקסים ומעורר דמיון בי (ובילדה שהייתי). בחורף ובאביב פורחים פרחים כמו חמציצים, פרגים וחרציות, האם עיצוב מחדש של אותם שטחים לא היה הורס את הקרקע שבא הם גדלים?! האם הם לא יפים בעצמם? בעיני כן. וחבל לי לראות את כל השטחים שנבנים מחדש והורסים בדרך את האדמה שבא בשנים קודמות פרחו כל אותם פרחים.
שלום אסתר. אני חושב שהמושג "טבע" דורש בירור. החמציצים לא היו בחצרות מאז ומעולם, הביאו אותם מדרום אפריקה. ושאר העשבים הם תוצאה של הרס שיטתי של בתי הגידול הראשוניים מאחר והם גדלים באזורים שעברו הפרעה. אם הייתי מצלם את החצר במאי/יוני היה בה פחות חן מהירוק המהדהד. לגבי תל אביב אני חושב שהטופיארי והגיזום הפורמלי שאונס צמחיה למטריצות לא בדיוק עונה להגדרה של טבע בכלל.
ופעם ראשונה שמאשימים אותי שאני כותב כפרסומת למשהו!
קצה עליון שנמצא היכן? יש תקופות בהן אני מתקשה לראות איך קורה כאן פה במדינת שרי אריסון תהליך חיובי לא בדור שלי ולא בזה של ילדי. ומקצה הפריפריה זה אפילו יותר ברור…
שרי אריסון כמו רוב האנשים ובוודאי העשירים שבהם לא רואה ממטר. אבל מה שבאפט וגייטס עושים יחלחל והיא גם תוותר על רוב הונה
כלכלן רציני בשם Gregory Clark , סקוטי/אירי שמתגורר בארה"ב וחוקר ומרצה באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס יצא בתזה מעניינת ומשכנעת, לפיה שיטה כלכלית (לא קומוניזם) שינתה גם שינתה את אופיים של בני האדם בתהליך היסטורי ארוך מאז המהפיכה החקלאית, לא רק תרבותית אלא כנראה גם גנטית. התהליך, שהוא מביא בדרך מרתקת ראיות רבות לקיומו, הגיע למעין "מסה קריטית" ב 1800, שהתבטאה בהתפרצות המהפיכה התעשייתית. השינוי הבולט שחל באופי האנושי הוא המעבר מהעדפת פנאי להעדפת צריכה (צריכה של אנשים שבעים, צרכנות, לא צריכה למטרות קיום). האדם של היום שונה מאוד מהאדם של טרום החקלאות. הוא מעוצב כ-"הומו אקומוניקוס" ומכאן בעצם כל "צרותינו".
Genetically Capitalist? The Malthusian
Era, Institutions and the Formation
of Modern Preferences.
קטע קצר מתוך:
The arrival of institutionally stable agrarian economies with the Neolithic Agricultural Revolution of as early as 6,000-7,000 BC, gradually molded human behavior, probably mostly culturally, but also potentially genetically. The people of the settled agrarian economies who launched the Industrial Revolution around 1800, though they lived no better than their grandfathers of the Paleolithic, were systematically different in attitudes and abilities. The exact date and trigger of the Industrial Revolution may remain a mystery, but its probability was increasing over time in the environment of institutionally stable Malthusian economies. Technology, institutions and people were interacting in an elaborate dance in the long pre-industrial agrarian era of 8,000-10,000 years. These changes are too elaborate to go into fully in this paper, but here I just describe one important one, the apparent decline in time preference over the pre-industrial era…
http://faculty.econ.ucdavis.edu/faculty/gclark/papers/Capitalism%20Genes.pdf
או וידאו של סידרת ההרצאות שלו בנושא (הרבה יותר כיפי, אפשר לשמוע תוך כדי עשיית דברים אחרים. Itunes) הרצאה היסטורית, לא צריך להיות כלכלן כדי להבין
(אחד לפני אחרון ברשימה)
http://www.openculture.com/history_free_courses
אבל גם אם רק תקרא את הקטע הקצר תוכל להבין פחות או יותר במה מדובר (-:
מענין כי אני עובדת עכשיו על תיכנון של גינה גדולה של בית משותף בתל אביב. נכון שגם אני בסיורים שערכתי לא מצאתי הרבה מודלים לחיקוי בגינון מתחת לעמודים וגם חזון תכנוני אין. אבל עכשיו הולכת להיות גינה טובה ואני אשמח לשאול האם יש לך רעיונות לצמחיה שתאתגר את השימוש באזורים המוצללים מאד מאד? האם תאורה יכולה לעזור כאן?
מיכל אני כותב הרבה בשנה האחרונה על צמחים לצל, תדפדפי לאחור או חפשי צל+ בלוגינון באינטרנט. אבל לאזורים שההצללה מאוד כבדה אני לא נסיתי אף פעם, לא מחייב צמחיה גם בכל מקום כמובן וניתן לייחד מקומות כאלו כאזורי משחק לילדים או מפגש ושיח בין מבוגרים.
איציק זה נשמע מעניין ואסתכל בקרוב בקישורים שהבאת אם כי אני מוכרח לומר שזה נוגד את השקפתי שהאדם היום נמצא בדיוק באותו מצב תודעה כבר רבבות שנים על אף החליפות, התספורת וההשקפות המופרכות מהן הוא שואב את הלגיטימציה לאלימות האין סופית שלו
גייטס לא יוותר על כסף אם הוא לא לקח כבר את השליטה. אנחנו מדברים על ג'נטלמן לבן ואאוגני ששולט על חיסונים ותרופות בכל העולם. אל תהיה תמים. כסף זה כיסופים..לא שליטה. השליטה בזהב..
שלי הקרן עובדת. אני לא יודע אם היא משקיעה במניות או בתשתיות אבל היא מנוע עצום ממדים. ההצהרות של באפט לאורך שנים הן רדיקליות ביותר ולדעתי הוא השפיע באופן עמוק על גייטס על אף ההיסטוריה של שניהם.
אחרון המוהיקנים בישראל, מבין בעלי ההון, שעוד מביט אל העתיד מתוך ראיה של מה אנחנו משאירים לדורות הבאים הוא סטף ורטהיימר. כל השאר העתיד לא מעניין אותם, רק ההווה המיידי, והם מוצצים את לשדה ומשאביה של הארץ עד תום, כשידם לוחצת את יד השלטון, שאין לי ספק שנהנה ממנעמי התעשיה הזו, ובלי בושה משתין מהמקפצה בקשת.
הרי את המינימום הנדרש של מיסים הם לא משלמים. מושכים בחוטים ושולטים ברגולטורים שמסדרים להם עניינים, ולאחר שנתיים שלוש עוברים לעבוד אצל ה"נדבנים".
אבל נתכנסנו כאן לדון בנושאים של מלנכוליה אביבית משובחת, כיאה לאצולה פולנית:
למרות הבעייתיות של סיפור הפרברים צמוד הקרקע לעומת בניה עירונית רוויה לעייפה, אני מאמין בשילוב. הבניה העירונית העכשווית, המולבשת שלמת בטון ואקרשטיין, אינה מותירה שטחים ירוקים לחלוטין, בניגוד גמור לבנייה בשנות ה 60 ו ה 70, שהכילה כסטנדרט, גינות גדולות בחצרות הבניינים, וגנים ירוקים ורחבי ידיים. לשם השוואה, בילדותנו , היו לנו בחצר הבניין, שהכיל 19 משפחות, עץ מכנף נאה שעליו בנינו בית עץ מפואר, 3 סיגלונים, 2 עצי תות ועוד אי אלו שיחים. לכל בית ספר היה את ה"שדה" הצמוד.
היום , כל פיסת קרקע פנויה מנוצלת לחניה, ומקסימום בכניסה לבניין, יש שתי אדניות בנויות, מחופות טוף.
זה אינו בר השוואה. לפני 40-50 שנים מספר התושבים באמת היה קטן ונדמה היה שאין כל בעיית קרקע איש לא חשב 40-50 שנים קדימה ובאמת מגרשים היו "נדיבים" יותר. ברור שהיום תכנון מקיף צריך לבסס גנים שכונתיים ופארקים עירונײַם ונקודות תפר צריכות למקסם אדמה נושמת וצמחיה. אבל אין פה "גם וגם" כי אין אפשרות להחיל את האנושות בסיפור הפרוורים הזה.
גם אם לפיד זה ישוב נחמד והאנשים בו טובים ויפי עיניים. בסוף העיר צריכה לגדול והשטחים הללו שנלקחו צרכים לחזור להוות אלטרנטיבה ירוקה אמיתית כפארקים היקפיים לצרכי תושבי העיר.
אל תשכח, שלעיתים, ישוב קטן, משמר שטחים גדולים.
למשל לולא היו לפיד וכפר האורנים קיימים, אין לי ספק שקרית ספר הייתה כבר מזמן מטפסת לכיוון, ומכלה כל ריאה ירוקה בדרך.
במצב התכנוני היום, שבמקום, דולבים ואדרים שותלים משטחים של אקרשטיין ובטון, טוב שיש עוד ראות ירוקות בפרברים.
ולגבי זיהום אויר כתוצאה מכלי רכב- זה כבר כשל תכנוני. פעם היה בישראל, מערך הסעת המונים מהטובים בעולם. ברגע, שהמדינה החליטה שעדיף לה הכנסות ממיסוי רכב ודלק, אין פלא שהזיהום עולה.
למשל באירופה, בשנים האחרונות, יותר ויותר אנשים חוזרים לתחבורה הציבורית, גם כתוצאה מהחלטות ממשלתיות להעלות את השימוש בתחבורה ציבורית .
אבל זה דבר והיפוכו. קרית ספר אם היא עיר אז אכן היא תתרחב. השטחים שתתפוס יהיו פרופוציונלים לתושבים. כרגע על כל 4 נפשות יש חצי דונם בית ועוד אין ספור כבישים. זה חלק מהכשל התכנוני של הסעת המונים שזקוקה לבניינים ולא לצמודי קרקע. ונכון שזה מדיניות שנדרשת מגבוה