אני לא חובב הימורים גדול, בטח שזה בא עם זכיות כספיות ומסעות תעמולה מטעם המדינה אבל כאשר מדובר בעצים אני תמיד מהמר. מי יפול? מי ישבר? מתי יפול? אני מוצא שזה תחום מרתק.
מרבית העוברים והשבים יניחו שמדובר במה שמכונה בעגת הביטוחים "כוח עליון" כלומר סערה עם רוחות של 250 קמ"ש שמגיעה אחת לאלף שנים וקוטפת איתה עצים, שלטי חוצות ועז תועה. אך חלקים גדולים, מאוד גדולים מנזקי הרוחות הם למעשה לא נזקי רוחות אלא נזקים אדריכליים כמו גם נזקים גנניים.
לא אתייחס כרגע לבעית גיזום עצים הלוקה כמעט תמיד בחוסר אחריות וחוסר מקצועיות שכן זה נושא שלם שניתן לכתוב עליו רבבה של מילה. אך יש להפנות זרקור לבחירת העצים עצמם. ואני רוצה להאיר הפעם את הבעיה הקשה ששמה חרוב מצוי. הנה כבר מורמת גבה אצל למעלה ממחצית הקוראים ששואלים עצמם מדוע אני נטפל לעץ מקומי נהדר שכזה.
אני מאוד אוהב חרובים, זה עץ צל נהדר, אבל אנא מכם, אדריכלי נוף יקרים, גננים חמודים. הפסיקו לשתול אותו באופן מיידי בגינות ובערים ועקרו את כל מה ששתלתם עד כה.
עץ אינו פרחי עונה המוחלפים פעמיים בשנה, הוא גם אינו שיח האמור להחזיק מעמד שנים ספורות או עשרות. זהו השלד הממשי של נוף העיר, הצל, הקרירות, השקט (כן השקט) שהוא מעניק משאון העיר, אלו ועוד הן הסיבות שנטיעת העץ צריכה להשאיר את חותמה לדורות רבים. אין סיבה ראויה שעצים לא יחיו מאות שנים רבות בתוך הערים.
חרוב מצוי יכול לחיות כך, מאות שנים. גם אם גדעתם אותו עד לקרקע ניצני התחדשות יצמיחו ענפים חדשים ובתנאי השקיה הוא יצמח מהר, מהר מאוד. אך בעייתו העיקרית של החרוב היא ממש זאת: השקיית הקיץ.
בעיר גם חרוב שגדל באי תנועה מנותק מכל השקיה יגיע לאחר מספר שנים לגינות הסמוכות. שורשיו אמנם מעמיקים ומעגנים אותו היטב כנגד התהפכות אך הם גם מרחיקים מאוד בחיפושם אחר מים, מטרים רבים לאחר נוף הצמרת הם יכולים לנוע. כמה מטרים בדיוק? זאת מידה שקשה לכמת. אני מניח שחמישה שישה בלי בעיה, כלומר המרחק מהגזע אל קצה השתרעות השורשים יכול לעבור בלי בעיה את 11-12 המטרים, אולי גם קרוב ל15 לפיכך קשה עד בלתי אפשרי למנוע מחרוב השקיית עזר.
השקיית קיץ זאת מגדילה את סיכויי הזכיה בפייס שלנו עד מאוד, אם תצאו לרחובות ותביטו בחרובים ותיקים בני 30 שנים ויותר הסיכויים שתיתקלו בעץ בריא שואפים לאפס. שוב ירימו גבה כמה מומחים ואולי אף יגישו נגדי תביעת דיבה על לשון הרע ("מפלגה עם סממנים נאצים?! לא בבית ספרנו") אך אני עומד על כך שחרוב בתנאי השקיה הוא פרומתאוס מת מהלך דינו נחרץ אך לרוע גורלו הוא לא ימות אלא יכרת ויגדל מחדש ושוב יגדע ושוב יגדל, פעם ענף אחד ופעם בד אחר ומעת לעת הגזע המרכזי כולו וחוזר חלילה שנים על גבי שנים.
מה רע יצקצקו מחבקי העצים? כל עוד הוא חי, שיצמח מחדש. באמת רעיון מעולה, נצמיח ענפים באורך 6-7 מטרים ובמשקל חצי טון מעל רכבים ובני אדם ונתפלל לאלים החדשים והישנים שבסערה הבאה הם רק לא יפלו על ראשנו.
מה שמכרסם מבפנים את החרוב היא פטריית "מדף" בשם בהוקית שטוחה – Ganoderma applanatum. היות והסימנים החיצוניים כלומר חללים פעורים וגוף הפרי של הפטריה הגלוי לעין הם אלו שאנו מתייחסים אליהם מתרחשים רק לאחר זמן רב מהידבקות העץ (קורי הפטריה אוכלים אותו מבפנים לעיתים שנים רבות) הרי שלמעשה איננו יכולים לדעת האם עצים שעדיין נראים במיטבם הם למעשה כבר חלק מתהליך הריקבון. סקר רציני צריך לבחון את כל עצי החרוב במשך שנים, כמה שנים? שאלה טובה. העין הבלתי רצינית שלי יכולה לומר לאחר 15 שנים של התבוננות עיקבית, כי כולם: גם אם לא כל כך מוקדם אך בהחלט במאוחר ידבקו, עד האחרון שבהם. הנה סקר שנעשה בסנטה מוניקה ומתריע כי חרוב מצוי הוא עץ רע לנטיעות בעיר, גם מסמך של אביגייל הלר ממשרד החקלאות אודות הערכת סיכונים בעצים מ2011 מתריע על הסכנות בעצי חרוב –"עצים הנוטים לשבר בעקבות פצעי גיזום וחדירת פטריות פתוגניות" צוות הכותבים שם זהיר ממני במסקנות אך אני אתעקש ואומר כי ראייה ארוכת טווח לגבי שתילת עצי חרוב כמו גם השארת אלו אשר נשתלו לאורך כל השנים מחייבת את החלפת כולם.
את שתי התמונות הבאות צילמתי ברחוב מוהלינבר ב2011. לאחר מכן גננים קיצצו את מה שנותר והעץ במשך שבע שנים צימח ענפים חדשים וגדולים. בחורף שעבר שוב העץ קרס, הפעם לצד השני גם עם ענפים במשקל מאות קילוגרם, כמובן שעולם כמנהגו נוהג, אישור לעקור לא יתנו ועלות עקירה ושתילת עץ חדש אינה זולה. הפעם העץ גורדם לאפס ענפים, אפס עלים. ושוב העץ כבר גדל מהגדמים לממדים מרשימים. עד הפעם הבאה:
אני לא מקבל את ההערכה שגיזום נכון ומשיחה בחומרים כנגד פטריות יכולה לעצור את הבהוקית מלחדור לעץ, אלו כוסות רוח למת. הנבגים של הפטריות הם מיקרוסקופיים, מיליונים, מיליארדים מהם נישאים על ידי כל רוח ויכולים לחדור גם משבר בענף קטן שאיש אינו רואה במרום גובהו של העץ, הם אינם זקוקים למשטחי נחיתה בומבסטיים שמסור קבלנים משאירים.
הנה תמונה ממגרש חניה בירושלים. יש שם מספר חרובים בני 20-25 שנים אולי קצת יותר, כולם עברו גיזומים חריפים, קשים ובלתי מקצועיים בעליל, ניכר גם שאיש לא טרח למשוח את הגדמים במשחה נגד פטריות ולמרות זאת אף אחד מהם לא מראה את סימני המצוקה שתוארו קודם. הגינות המושקות נמצאות בערך ברדיוס של 14-20 מטרים מהגזעים וניכר שהם לא מקבלים טיפת השקיה:
אם אתם מתעקשים על חרוב שתלו אותם בפארקים רחבי ידיים שם הם לא ימצאו ולו טיפת מים מחוץ לעונת הגשמים.
הנה עוד כמה תמונות:
Burn them all
תוספת מאוחרת!
בתגובות לפוסט הוצע על ידי ינאי הפתרון הבא, אני מצטט ומוסיף את תגובתי כבר פה בפוסט:
"לא רוצה לחלל קודש, אבל למי שיש חשק עצום לחרוב – מה המניעה בשפריץ או שניים של אזוקסיסטרובין (לא באמת שפריץ, יותר לכיוון של משיחה על הגזע) וחסל סדר פטריות גזע? פעם בשנה תספיק
סיסטמי, רחב טווח, לא רעיל באופן חריג – וישים לגינות שיש להן מתחזק/עיריות עם אגרונום בעל אונת מוח אחת לפחות."
ינאי זה פתרון שבכלל לא עלה על דעתי. בהחלט לא בקטגוריית הבריאות אבל כלי לטיפול שביחס עלות תועלת צריך לבחון אותו. עקירה הכנת בורות שתילה חדשים ושתילות זה קל לומר אבל דורש תקציבים מאוד גדולים. דורש אכן טיפולים קבועים יתכן שמועצות ועיריות צריכות לעבור לתחזוקה כזאת, דורש כמובן לבדוק כל עץ באופן פרטני לראות היכן הליבה כה רקובה שגם אם הפטריה תעצור בשלב הנוכחי העץ עתיד לקרוס. דורש חישובים מורכבים של עלות תועלת ספציפיים לכל עץ. בתור מתכנן לעולם לא הייתי שותל עץ שדורש דבר כזה בעתיד, נשמע טירוף מוחלט אבל בתור ייצוב המצב הקיים שאכן מסוכן ודורש הקצאת משאבים בהחלט יש לקחת בחשבון. אכניס הפניה לדבריך בפוסט עצמו לתשומת לב הקוראים. תודה.
תודה רבה על ההתבוננות המעמיקה והמחקר בעצי החרוב…. כמה הערות\שאלות,
ראשית, האם השקיית היתר קשורה לדעתך לצימוח מהיר מדי?
שנית, האם עצם התארכות השורשים היא סכנה בעיר לצינורות וכדומה?
שלישית, ישנם בשכונת בית הכרם כמה עצי חרוב שפחות ראיתי את הנזקים הללו שאתה מצביע עליהם.. למשל בכניסה לרחוב בית הכרם וכן העץ שמתחת לבית הוועד ברחוב החלוץ, תחילת הגיא… אבל בעקבות דבריך אולי צריך לחזור גם אליהם ולהתבונן בהם יותר בזהירות? או שיש יוצאים מן הכלל?
רביעית, בעיה אחרת ששמתי לב אליה ולא ציינת זו מעין פייחת שנתפסת על עצי חרוב… משחירה אותם חזק. האם חקרת גם את הנושא הזה?? יהודה
גם לי לא לגמרי ברור..
אני מכירה את הבעיה של אלונים בגינון ומסבירה שהם לא מתאימים למי שרוצה לשמוע.
דווקא באזור שקרוב לביתי יש מקום בו חורש טבעי נפגע ע"י עבודות בנייה ובנסיונות השיקום אני מקווה שיכללו שם גם חרובים.
אני מכירה את העובדה שהם קצרי חיים ונוטים להתמוטט ולהתפורר באזורי מחיית אדם ולכן מבינה את הצורך בהימנעות, אבל לא לגמרי מבינה את הקשר להשקייה.
האם ההשקייה היא זו שמעודדת את צימוח הפטריות? האם היא זו שמביאה לצימוח מהיר של "ענפי מים" שאחר כך קורסים? כל התשובות נכונות? עוד משהו שלא ידוע לי?
בכל מה שכתבת אין פירוט ברור מדוע ואיך עודפי המים קשורים לאי השרדותם של החרובים וכיצד הם שורדים בטבע לאורך זמן? (מעבר לכך שבטבע פשוט לא מפריע שמדי פעם קורס ענף וצומח תחתיו חדש).
אשמח להסבר.
ושוב מנצלת את ההזדמנות להודות על השיעורים המחכימים שאתה מעביר כאן לחובבים שכמותי וגם למקצוענים שבינינו.
שוב תודה רבה על מידע כ"כ חשוב שגם מענין, נהיר ומשעשע באופן הכתיבה שלו!
אני מקווה שאתה שולח גם לגופים הרלוונטיים של מקבלי ההחלטות. יש דבר כזה- מחלקת תכנון נוף במועצת השלטון המקומי? או שאני צריכה לנחות לקרקע המציאות?
באת לי בזמן, רגע לפני שחרור תכנית עם עץ חרוב – יתוקן. אני מבינה שגם אלונים סובלים בגינה פרטית. אז אילו עצים כן יגדלו יפה בגינה פרטית וייראו שייכם לנוף הארץ?
שלום יהודה. השקיית קיץ מאפשרת לחרוב לזנק במהירות מדהימה, הוא יכול להגיע לצימוח של למעלה ממטר וחצי בעונה אחת כך. אבל הצימוח עצמו הוא לא הבעיה. לא שמעתי ששורשי חרוב הם תוקפניים כמו פיקוסים.
יש חרובים גדולים מאוד, יש שסבורים שחרובים שלא נגזמו מוגנים. לטעמי רק עניין של זמן. 5 שנים 30 שנים, בסוף יתמוטטו הענפים. בעניין הפייחת אין לי הרבה מה להוסיף על הידע הקיים
שלום נעים. עודפי המים כנראה דרושים לפטריה להתבסס. כל עוד החרוב משתמש רק במים מגשמי החורף הוא מוגן יחסית. לעיתים רואים גם בטבע חרובים שנתקפו אבל זה נדיר בהרבה
שלום שירלי. אני לא שולח דבר. מקווה שבעלי העניין והמקצוע שולחים וקוראים.
שלום איתי. לא ידוע לי שאלונים ממין כלשהו רגישים כך. אולי עזרא ברנע יוכל לתת מידע על כך אם יש.
לגבי האלונים…
לצערי אי אפשר להכליל “האלונים״ – זה פשוט עוול לקבוצה ענקית ומגוונת בתנאי מחייתה.
אלונים בהרבה צורות וגדלים, חלקם נשירים חלקם ירוקי עד, חלקם צריכים המממון מים בארץ וחלקם לא.
אם מדובר על האלונים המקומיים כגון המצוי והתבור, אולי. למרות שאני מכיר לא מעט דוגמאות של אלונים מקומיים בארץ שמתו ברגע שהפסיקו את ההשקייה למדשאות מתחתיהם עקב ייבוש המדשאות בחלק מהקיבוצים בזמנו, שהמדינה העלתה את תעריפי המים.
בנוסף, בבית אמי גדל אלון מצוי ששתלתי בתור ילד , לפני כ 20 שנה. העץ מקבל השקייה מהגינה עד היום ועושה חיל ללא סימנים.
אם מדברים על אלונים לא מקומיים, למשל נשירים כגון אלון שומרדי או אנגלי, כאלה שבאים מאיזורים גשומים, וקרים, עם גשמי קיץ, אז לאלו רק חסר מים בקיץ הישראלי, ואי השקייתם בצורה ישירה/עקיפה עלולה לחשוף אותם למזיקים ומחלות עקב העקה.
בגינתי שני אלונים:
אלון ארוך עוקצים מעל מדשאה
אלון אדום באקלי שמקבל השקייה ישירה ועקיפה.
שורה תחתונה, לא הייתי מכליל.
תודה לאבינדב על מאמר מעניין ועל הצפת בעיה לא מוכרת.
שאלה : מנסיונך, יש הבדל לעניין הבעיה שהצפת, בין חרוב זכר לחרוב נקבה ?
פעם על גדות הואדי
שני אלונים בסלע
שני אלונים ידעתי
שם במורד הואדי.
את האחד הרעם
פעם היכה צמרת.
גזע אחיו קרוע
באו בו אש ורוח.
קיץ שילח שיניים
מי הגשמים הולכים הם.
אך הם עומדים השניים,
שני אלונים אחים הם.
תם הסיפור איננו.
מי כאלון יתננו.
שני אלונים ידעתי
שם במורד הואדי.
בעיה נוספת באלונים, לפחות האלון המצוי, למיטב ידיעתי היא הדיכוי שהם יוצרים על הצומח סביבם. זהו שיקול נוסף שלא לנטוע אלון מצוי בגינה. אכן היה שווה לשמוע עוד ממשתלת ברנע שמתמחה באלונים וממליצים שם הרי גם על נטיעת אלונים בגינות…
החרוב ללא ספק הוא עץ יפה, הדור ומרשים. זה כדי לתת לעץ את הכבוד הראוי לו.
למעט הכותרת, בשפה האנגלית, אין לי אלה להודות שאני מסכים עם אבינדב.
לגבי שלל ההתייחסויות לעצי אלון.
נושא העמידות של עצי אלון הוא מורכב.
בארץ צומחים 5 מינים בטבע. 3 בכל המרחב ועוד 2 בחרמון ברום 1000.
בנוסף, יובאו לארץ במהלך 80-90 השנים האחרונות עוד מספר מינים, 2 מאקלים ים תיכוני, גלעין ושעם ו 2 מאקלים יותר ממוזג, אנגלי וארך עוקצים שהובא מאנטוליה ובעל עמידות גבוהה יותר ליובש.
המשותף לכל האלונים הוא שהם אינם שבירים, ובכך יש להם תכונה חשובה ביותר לשילוב בגינה בין פרטית לבין ציבורית.
הדיון לגבי העמידות של האלונים להשקיה, עודף השקיה או עקת יובש הוא רחב מדי לאזכור בתגובה.
ראוי להפנות את המתעניינים למסמך שפירסמה אביגיל הלר – "התנוונות עצי אלון" בקישור המצורף, שיש בו התייחסות למספר נושאים שעלו במאמר ובתגובות.
https://www.moag.gov.il/yhidotmisrad/forest_commissioner/pirsumim/publication%D6%B9%D6%B92018/Documents/Degeneration_of_oak_trees.pdf
עזרא תודה רבה, ידעתי שצריך לפנות אליך בעניין זה. אקרא את הקישור.
עודד כוונתי היתה ברגישותם להשקית קיץ. ועזרא כאמור הפנה אותנו לקרוא את הקישור. נקרא ונחכים.
אבינדב שלום,
המאמר המצויין שהביא עזרא אכן מבחין בין אלונים מקומיים ללא מקומיים בהמלצותיו.
למי שיש איזור מושקה כמו מדשאה עדיף שיבחר לו אלונים הזקוקים להשקייה גם בקיץ, כגון אלון אנגלי. לא אלה המקומיים. גם סוג הקרקע מן הסתם משפיע.
תודה, מרתק!
אז אלו עצים כן מומלצים לשתילה במדרכות ירושלים?
(בהנחה שביום מן הימים תטרח העירייה להתקין מערכות השקייה ולשתול עצים במקום האילנתוסים שנכרתו לאחר שסיימו את תפקידם הלא מוצלח ברחובותינו).
וואי, זה נושא שלם ומורכב, יש רבים כמובן. אם אתן ארבע דוגמאות מהירות מנכר ולא שלושים אז אלה סינית, כליל קנדי, אולמוס קטן עלים 'רשפים', זלקובה משורית. ואם רוצים להוסיף מקומיים כמובן אז אלה אטלנטית ואלה ארץ ישראלית, אדר סורי, אלון התולע אבל זה כמובן נמשך עוד הרבה.
לא רוצה לחלל קודש, אבל למי שיש חשק עצום לחרוב – מה המניעה בשפריץ או שניים של אזוקסיסטרובין (לא באמת שפריץ, יותר לכיוון של משיחה על הגזע) וחסל סדר פטריות גזע? פעם בשנה תספיק
סיסטמי, רחב טווח, לא רעיל באופן חריג – וישים לגינות שיש להן מתחזק/עיריות עם אגרונום בעל אונת מוח אחת לפחות.
ינאי זה פתרון שבכלל לא עלה על דעתי. בהחלט לא בקטגוריית הבריאות אבל כלי לטיפול שביחס עלות תועלת צריך לבחון אותו. עקירה הכנת בורות שתילה חדשים ושתילות זה קל לומר אבל דורש תקציבים מאוד גדולים. דורש אכן טיפולים קבועים יתכן שמועצות ועיריות צריכות לעבור לתחזוקה כזאת, דורש כמובן לבדוק כל עץ באופן פרטני לראות היכן הליבה כה רקובה שגם אם הפטריה תעצור בשלב הנוכחי העץ עתיד לקרוס. דורש חישובים מורכבים של עלות תועלת ספציפיים לכל עץ. בתור מתכנן לעולם לא הייתי שותל עץ שדורש דבר כזה בעתיד, נשמע טירוף מוחלט אבל בתור ייצוב המצב הקיים שאכן מסוכן ודורש הקצאת משאבים בהחלט יש לקחת בחשבון. אכניס הפניה לדבריך בפוסט עצמו לתשומת לב הקוראים. תודה.
תודה אבינדב מרתק!
האם אי השקייה של חרובים היה משנה את דעתך עליהם בגינון העירוני?
שלום שבי, כתבתי בפוסט עצמו שבנקודות שניתן לשלב חרובים דהיינו מרחק שתילה ברדיוס גדול מאוד מגינות פרטיות או גינון ציבורי אחר מושקה העץ מצויין לצרכי ציבור.
שלום אבינדב,
יש לי חרוב בגינה ורציתי להתייעץ. אמנם אנחנו לא גרים בעיר, אבל החרוב בהחלט מקבל השקיית קיץ משאר הגינה. עד עכשיו לא טרחנו לטפל בו יותר מדי, למרות מזיקים ונזקים שמצאנו בו, כי היה נראה שהוא מסתדר מצוין. החרוב בן 25, קוטר הנוף שלו כ10 מטר והגובה בערך 8. אזור ירושלים, 600 מעל פני הים. יש בו חללים במקומות שונים מתחת לקליפה (אשמח לשלוח לך תמונות שתראה בדיוק במה מדובר).
אם הוא מחזיק 25 שנה יש לי סיבה לחשוש? איך מזהים אם הוא אכן נדבק בפטריה?
אם באמת יש לו את הפטריה ההיא, יש טיפול כלשהו? כתבת בתוספת על "אזוקסיסטרובין", מה זה?
תודה רבה! המאמר מחכים ומעניין, ואולי יציל אותי מהחרוב שלי…
תעשה חיפוש בגוגל, אני לא הכרתי עד אותו קורא שהציע את הפתרון. בגיל 25 הם אמורים להיות כבר עם הפטריה, מופיעים ריקבונות בתוך ענפים מרכזיים בדרך כלל וכן לעיתים ממש בגזע. החללים הללו הם העדות לכך
עץ חרוב כמו כל עץ מתפקד כמו שהוא יודע… אולי זה פחות מתאים לשמורת האדם אבל יתכן ויש להתאים את חלק משטחי הגינון לסביבה מיטבית לחרוב.
פירוק העצה הפנימית בחרובים תמשיך גם אם נשפוך את כל הכימיכלים בעולם…. זה טבעי וזה בסדר לא כל חלל בעץ מצביע על כך שהעץ הולך לקרוס… כל עוד העץ חיוני הוא ימשיך לייצר עצה חדשה במעטפת… מעין מרוץ בין הפטרייה לעץ. גם הפטרייה מבינה שאם העץ ימות הפטרייה תצטרך למצוא בית חדש…איזון עדין…
אני מסכים עם מה שנכתב אבל סבור שהכללות כאלו למיני וסוגי עצים מוציאים להם שם רע מה שגורר המעטה בנטיעות של אותם מינים. עצים חרוב היו כאן הרבה לפני שהגענו וישארו גם אחרינו… לא כל העצים בעיר צריכים להיות מושלמים.. עדיף להשאיר את העצים ולנהל אותם ולטפל בהם בצורה יותר מקצועית ומשוכלת.
תמיד כיף לקרוא מאמרים בנושא עצים בעברית אין מספיק כאלו. תודה רבה
שלום רב,
יש לי חרוב זקן בגינה הוא עבר גיזומים חזקים בעבר אבל יש לו פטרית בְּהוּקִית שטוחה. הענפים חלשים ובעבר נפלו ענפים גדולים על השביל שמתחתיו.
1.האם אפשר לקבל אישור לכריתה ?
2.האם הפטריה מזיקה לעוד צמחים בגינה?