מיכלאנג'לו של האבנים.

זהו למעשה טיזר לפוסט הרחב אותו אני מתכוון להעלות במוצאי שבת, אך הגעתי למסקנה שהוא מתחייב לאור ההתפתחויות המופלאות.

כפי שכתבתי בפוסט האחרון בקצרה, בשבוע הבא, חול המועד פסח תיפתח לקהל הרחב (ללא תשלום!) תערוכת הגינות בגן הבוטני בגבעת רם. לאחר חודשיים בהם אני ומורן עסקנו בתכנונים, סקיצות, סעור מוחות, גישושים, הסכמות, פסילות ושוב הסכמות וכן הלאה והלאה… אך הנה הגיעו ימי הפרקטיקה בהם האידאות מתנגשות במציאות ואיזו התנגשות ספקטקולרית! מצאנו את אחד מן המאסטרים הגדולים ביותר בבניה באבן, התגלמות רוחו של מיכלאנג'לו, שמו של אדם זה הוא איברהים והוא בה מהכפר זעתרה, הוא בנה עשרות רבות אולי מאות מטרים מן הטרסות היפות ביותר בעין כרם והנה עתה הוא עובד איתנו! כל מכה בפטישו היא בעלת דיוק שאין כדוגמתו וכל הפיכת סלע הופכת להתבוננות עמוקה וממושכת ביחסי הפאות. הוא מחזיק ושומט, מחזיק, הופך ושומט עד לרגע בו ימצא את המידה המושלמת. תענוג צרוף להסתכל עליו עובד.

מלבד זאת היה מרגש לראות כל כך הרבה גננים ומתכננים עובדים על גינות כה רבות בסגנונות שונים, לא ניתן להעלות על הדעת איך יראה המקום בשבוע הבא.

עבר עלי יום מפרך בסחיבת אבנים (אני ומורן הפכנו לשוליות המאסטר) כך שלא ארחיב את היריעה.

הנה שתי תמונות:

שלמות בכל אבן ארעית.
שלמות בכל אבן ארעית.
סבלנות אין סופית ושקדנות פדנטית, איברהים מכה בסלע.
סבלנות אין סופית ושקדנות פדנטית, איברהים מכה בסלע.

ואף מילה על צמחים.