אפריל-מאי הם חודשי הפריחה העיקריים של הלוטמים בישראל. שני המינים אשר גדלים בהמוניהם בבתות הפתוחות צובעים בסגול ובלבן את הנוף יחד עם אחירותם פרגים ועוד.
הלוטם השעיר (הסגול המקומט) והלוטם המרווני (הלבן הקטן יותר) הם שניים מעשרים מינים הצומחים בחבל הים תיכוני המקומי, ספרד ופורטוגל, מרוקו האיים הקנריים ועוד.
הצבע העיקרי באפריל-מאי של גבעות הגיר.
לרבים מהלטמיים ישנה סימביוזה עם פטריות (מיקוריזה) שלא רק מאפשרת להם קליטת מינרלים אלה גם מדכאת צמחיה אחרת בסביבה.
בגינה המקומית מלבד שני המינים המקומיים שרגישים ביותר לעודפי השקיה ניתן להוסיף עוד כמה וכמה מינים שמצויים כיום במשתלות, אלו מגיעים ממקורות גיאוגרפיים שונים חלקם מיני בר וחלקם בני כלאיים. אמליץ על שלושה חזקים במיוחד שיכולים להסתפק הן בהשקיה מינימלית והן בהשקיה בינונית, יש לציין שכולם רגישים להשקייה אינטנסיבית. כול הלוטמים חזקים ביותר ואינם נתקפים על ידי מחלות ומזיקים ועמידים בשמש קופחת ועד חצי צל אך יפרחו במלוא הדרם בשיא השמש.
מאות פרחים ביום, עשרות אלפים בעונת פריחה.
לוטם סקנברגי
הלוטם החביב עלי ביותר, מהווה את אחד מנקודות המשענת ברבות מגינותי, גובהו 80-100 ס"מ ורוחבו 120-150 ס"מ, עשוי להשריש במפרקים כאשר נוגע בקרקע בנקודת טפטוף, חזק ביותר, יכול להשפך מקיר ומסלעה, פורח כמעט שלושה חודשים! ומוציא בעונת פריחה עשרות אלפי פרחים, גודל הפרחים קטן יחסית לרוב מיני הלטמיים אך צבעו ושפע הפריחה הכביר מפצים על זאת ויוצרים שיח מושלם לגינה ים-תיכונית.
שני פרחים מקדימים כמה מאות ניצנים מאחור
לוטם פורפוראוס
לוטם גדול, גובהו 140-160 ס"מ ורוחבו 150-180 ס"מ, הפורופראוס כמו גם הסקנברגי הוא לוטם כלאיים ולא מין בר. פורח חודש וחצי-חודשיים בפרחים ענקיים דו-גונים עם הכתם הכהה המרהיב במרכז, שופע וחזק.
לוטם לכיסוי נמוך
לוטם בוניפצ'יו
לוטם נמוך מאוד שכל גובהו 15-20 ס"מ ורוחבו 100 ס"מ, גדל בר בקורסיקה (עוד מקום מוכה מלחמות, כיבושים וטרור שבו יש לאנשים דלוזיות על עצמאות). פורח בדיוק כמו הלוטם המרווני המקומי. יכול להשפך יפה במסלעות.
