איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה (הרדוף) וגם העכבר והפיל (זוטות מ"ג – מ"ו)

התאספו כבר מספר חומרים בנבכי מחשבתי בחודשים האחרונים שיכולים למלא בקלות כמה שורות אז ננסה לנקות את השולחן:

מ"ג

בעבר הייתה לי רתיעה קשה מהרדופים, הרדוף הנחלים הוא אחד הצמחים המזוהים ביותר עם הגינון המקומי, כמעט לא ניתן לעבור על רחוב מבלי להיתקל בו. תילי תלים נכתבו אודות רעילותו והסכנה בשתילתו בסמוך לגני ילדים וכולי. למען האמת זה לא עשה עלי מעולם רושם רב. יש לי חמישה ילדים וגם בחצר ביתי ישנו הרדוף זקן אשר נאנק בכל פעם שאחד הילדים פוגע בו בנדנדה, לא הייתי שותל אותו שם מלכתחילה אבל לא תכננתי את הגינה לפני ארבעים שנים ולא אעקור אותו כעת. הרדוף אינו צפע ולא מוקש נ"ט. אני לא טוען שצריך בכוונה תחילה להניח פעוטות רעבים בתוך שיחי הרדוף ולצאת לסידורים בבנק אבל להיסטריה שהוא מייצר יש מעט מאוד רקע סטטיסטי קרדיולוגי. ילדים מתים מסיבות רבות אך ביחס למכות שמש, שתיית אקונומיקה, ריצה לכביש סואן, טביעה בים או באמבט ואפילו לנפילת טלוויזיה (ואם לא מוות פיזי אז מוות מוחי לכלל האנושות מהכלי הזה) ההרדוף זניח לחלוטין. רק צריך לשתול אותו במקום ראוי ולשים לב אם אינו שתול כך.

(אף פעם לא חיבבתי במיוחד את המוזיקה של שלמה ארצי אבל לשיר הזה יש פוטנציאל גדול, אם רק עמיר בניון ישיר אותו ואת הכלים יחליפו סיטאר, כינור וטאבלה הדבר הזה יהפוך ליצירת מופת)

 

אבל לא בגלל זה נרתעתי ממנו בעבר אלא משום מראהו, ההרדוף כידוע (או שלא) צומח בעיקרו על גדות הנחלים ומראהו משקף זאת במידה רבה (אך לא מוחלטת כמובן), עלוותו מאוד גדולה ופרחיו עצומים ביחס למרבית הפרחים המקומיים, אי אפשר שלא להבחין שיש לו זיקה טרופית ואכן מרבית בני משפחתו מגיעים מאקלים טרופי וסובטרופי (פלומריה ריחנית – "פיטנה", קריסה גדולת פרי, מנדוילה) ולכן בניגוד לשיח אברהם למשל שגדל גם הוא על גדות נחלים ההרדוף מדבר בשפה מעט שונה הוא ב100% מקומי אך יחד עם זאת הוא נושא זיכרונות מטען גנטי של גשם עד, קופים וטיגריסים, אמנם שורשיו מעמיקים ועליו גלדנים כך שהוא יכול לשרוד גם עונת יובש בנחלי אכזב. אך שפתו היא שפת המים ולא המקבת השחון המקומי.  אחת הבעיות המרכזיות בשתילתו היא גודלו, בודדים הם המקרים בהם הוא נשתל במרחב אשר מאפשר לו לצמוח באושר, בדרך כלל אנחנו רואים אותו גזום/גדוע/מעוצב/חסום/מקוצר ומסופר, זהו שיח שיכול בקלות לעלות לגובה 4-5 מטרים ואף למעלה מזה, גם רוחבו אינו מצומצם ושלושה מטרים הוא יגמע בקלילות וימשיך. אני לא מחבב גיזומי הקצרות והסחות ולכן קשה למצוא הרדוף גאה מתבדר ברוח, בדרך כלל הוא יהיה חבול, מוכה, נכה וגדום. לעתים רואים את זוועות "עץ ההרדוף" אשר דורש ספר צמוד עד קץ הימים, ראיתי אפילו עצים כאלו אשר גידלו פפיון תחתון. בנכר ניתן למצוא במשתלות זנים רבים שבררו במאה השנים האחרונות מגדלים שונים, בארץ יש פחות זנים וניתן בעיקר למצוא הרדוף בצבעים שונים, ואת ה"מלא" שכאשר אני צופה בריבוי עלי הכותרת הללו  צף בי הזיכרון של צווארוני מלכי ספרד במאה השש עשרה, יש בהם גודש ראוותני שכמעט ודוחה אותי.

גחמה ראוותנית, פיליפ השלישי מלך ספרד והרדוף הנחלים פרח "מלא"
גודש ראוותני, פיליפ השלישי מלך ספרד והרדוף הנחלים פרח "מלא"

 

וישנו גם זן ננסי אשר עבר מטמורפוזה ונראה שעשה קפיצת דרך מדויקת אל שפת הגינון הים תיכוני משום שלא רק גודלו הצטמצם אלא גם גודל עליו ופרחיו, הרדוף ננסי אינו צמח קטן, הוא מתנשא (באיטיות) לגובה 140-160 ס"מ ורוחבו יגיע גם ל 200 ס"מ (ישנם בחו"ל זנים אף קומפקטים יותר) אך פרחיו בפירוש קטנים יותר ובוהקים פחות ועליו גם הם קטנים כמעט בשליש, הנוף שלו שונה לחלוטין ואינו מתבדר פרוע כלפי מעלה אלא מעוגל וצפוף וכל מראו משדר ים-תיכוניות, אני התאהבתי בו כליל ומוצא כי השימוש בו כצמח אחורי הוא נפלא, יש כמה צבעים והקרם הוא בעיני המעודן מכולם. הוא פורח ללא הפסק מן האביב המוקדם ועד לסוף הסתיו. רק תנו לו מרחב שלא יזדקק לגיזום.

ההרדוף הוא תעלומה בוטנית גדולה, עד היום לא ידועה דרך האבקתו, ישנן מספר סברות אך טרם נמצאו עדויות חד משמעיות לאי אלו מהן.

מטה מורפוזה מטרופי לים תיכוני, הרדוף 'ננסי'
מטמורפוזה מטרופי לים תיכוני, הרדוף 'ננסי'

 

מ"ד

ולעכבר והפיל, בעבר כתבתי על השקיה בכמה פוסטים (פה למשל), למרות שזהו פרט טכני לכאורה יש לו משמעות גדולה במראה הגינה בסופו של יום ובמיוחד בסופו של יום קיצי בסוף אוגוסט למשל. מבין כל חודשי השנה, אוגוסט-ספטמבר הם הקשים ביותר, אם תסתכלו בצילומי מגזינים ואתרים של גינון תראו שרוב התמונות יהיו כמובן ממרץ-אפריל (ומלאים בכובע נזיר) להכניס תמונות מגינה באוגוסט זה דבר נדיר, אולי תצלומי תקריב או שיח או שניים אך מבט כולל בחודשים אלו הוא דבר שכמעט ואינו בנמצא ובמיוחד בגינון ים תיכוני. לא רק קלימקס הפריחה נמצא באביב אלא בכלל רעננות העלווה והצימוח הצעיר נמצא אז בשיאו. עם התקדמות החודשים ועליית החום הגינה נכנסת פשוט למאבק, כמובן שיש צמחים שקשה להם ויש שקשה להם הרבה יותר אך ככלל צריך לקחת בחשבון שהקיץ הוא אינו מועד הצימוח ולכן כשם שישנה תחלופה חורפית (גם אם הפיצוי שלה מרענן יותר מסביב) כך יש גם נסיגה קיצית (יש חריגים כמו גאורה קיפחת ועוד) דוגמאות בולטות הן רותם המדבר אשר נשאר חף מעלים (שגם כך הם מעטים) או מרווה קנרית המתדלדלת כמעט לחלוטין מעלוותה העשירה ועוד.

נפח פנים ביחס לפני השטח, פיל ועכבר (למטה מימין)
נפח פנים ביחס לפני השטח, פיל ועכבר (למטה מימין)

אך יחד עם צמחים אלו אשר מנגנוניהם אינם מגיבים להשקיה סדירה ישנה בעיה נוספת והיא המלחה שנובעת מההשקיה, מי שמחזיק בעציצים ולהם צלחת לאיסוף הנגר מכיר אותה היטב. במים ישנם מלחים לרוב (כלורידים) לאחר אידוי חוזר ונשנה נשארים בצלחת אותם מלחים להם אנו קוראים "אבן" אותה אחת שמצטברת לנו בקומקום לאחר שימוש חוזר (זאת הסיבה שמומלץ להשקות עציצים עד נגירת המים מן הניקוז) מרבית הצמחים מתקשים להתמודד עם עודף מלחים ולאחר זמן הם נחלשים ומתעייפים, חלקם אף נופחים את נשמתם, באדמה התופעה פחות קשה היות והגשם בחורף שוטף את המלחים שהצטברו במהלך חודשי החום אך בסוף הקיץ חלק ניכר מן הצמחים מראים סימני קושי לאו דווקא מן החום הכבד או הצמא אלא מן ההמלחה. לטפטוף יתרונות רבים אך גם חסרונות, באם אנו מעניקים לצמח טפטפת בודדה מערכת השורשים אשר אמורה להיות מסועפת ועמוקה מתפתחת בעיקר מסביב לנפח ההרטבה שמתחת לטפטפת, דמו בנפשכם שיח שקוטרו 70-80 ס"מ, לעתים גם למעלה ממטר אשר כל עלוותו יונקת מים מנפח מצומצם באדמה אשר קוטרו 30-40 ס"מ (תלוי בסוג הקרקע, קרקע חרסתית "כבדה" הקוטר גדל ובקרקע חולית "קלה" הקוטר קטן). אדגים זאת באיור הבא:

נפח מוגבל וקטן, יחס מלחים גבוה. טפטפת בודדה לשיח
נפח מוגבל וקטן, יחס מלחים גבוה. טפטפת בודדה לשיח

לנפח האדמה המושקה קוראים "בצל הרטבה" משום דמיונו לבצל, והיחס שבין פני שטח הבצל לנפחו הוא גדול מאוד לטובת פני השטח, כלומר המעטפת בה נדחקים המלחים היא גדולה ביחס לנפח הפנימי הרטוב (כלומר "עכבר"). כבר דיווחתי בעבר שהתחלתי להניח בגינות אותן אני מתכנן בשנה החולפת שיטת השקיה חדשה שאמורה לשנות את היחס הזה באופן קיצוני, במקום טפטפת אחת לכל שיח אני פורס מעגל טפטפות ביחס לגודל הצמח;

טפטפות כחיקוי לגומת השקיה,  נפח הרטבה עצום ביחס לשטח הפנים
טפטפות כחיקוי לגומת השקיה, נפח הרטבה עצום ביחס לשטח הפנים

שיח קטן 4 טפטפות, בינוני 5 וגדול 6 או יותר. מה שנוצר הוא טבעת השקיה שמחקה את גומות ההשקיה הוותיקות, ולכן לצמח יכולת להשריש בטווח רחב בהרבה מן המצוי, בתוך פיר השקיה רחב כזה יחס פני השטח אל מול הנפח מתהפך ("פיל") ומידת ההשפעה של המלחים יורדת באופן דרסטי. רן פאוקר מקיבוץ ניר עוז משתמש לצורך דומה בהמטרה, אני חושב שזה רעיון יפה ומעניין שכן הוא מגדיל את טווח הפריסה של השורשים למקסימום אם כי זה דורש בדיקה לאיזה עומק המים יכולים להעמיק בטרם תתחיל נגירה שכן לאדמה יכולת ספיגה שונה בהתאם להרכבה. גם במעגלי טפטוף יכולה להיות נגירה במיוחד כאשר מגדילים את פערי ההשקיה ולכן מרחיבים את הזמן בכל פתיחה, לכן כדאי ליצור ממש גומות קטנות מסביב לקוטר הצינור. יש גם לזכור שהדבר מחייב קרקע עמוקה;  הקרקע העילית מתייבשת מהר וללא השרשה של 50-70 ס"מ הצמח ידרוש השקיה תכופה, ככול שהקרקע תהיה עמוקה יותר כך ניתן להרוות את האדמה לעומקה ולאפשר מאגרים לטווחים ארוכים. ניתן להגיע להשקיה אחת ל 2-3 שבועות על מנת לבנות גינה חיונית אך לא בעומק של 40 ס"מ. שכיח למצוא גינות בהן על מצע מהודק של "חול מחצבה" כזה או אחר שלא לדבר על פסולת בניין הקבלן השאיר 30 ס"מ אדמה "משובחת" שכולה אוצרות יבלית, ינבוט וסולנום זיתני. זה דורש עוד יום עבודה של טרקטור ופינוי והבאת אדמת עומק חדשה בכמות כפולה מהקודמת (שלא לדבר על קומפוסט). יקר, מעצבן ובלגן אשר לאיש אין כוח אליו אך זאת תשתית לחיים ארוכים ופוריים.

הנה כמה תמונות:

"גומת טפטפות" לכל שיח, צימוח מהיר בנוסף לפתרון בעיית ההמלחה
"גומת טפטפות" לכל שיח, צימוח מהיר בנוסף לפתרון בעיית ההמלחה. לוטם 'מאובק' לאחר שלושה חודשי צימוח בלבד.
לוטם 'נטשה'
לוטם 'נטשה' שלושה חודשי צימוח בלבד

ושימו לב לשתי התמונות הבאות, פער של שלושה חודשי צימוח באותו המקום, ללא מערכת דישון. 75 ליטר קומפוסט למ"ר והשקיה פעם בשבעה ימים.

פריסת טפטפות היקפיות במרץ
פריסת טפטפות היקפיות במרץ, לגינה אין מערכת דישון.
שלושה חודשים אחרי, צימוח מסיבי, בית שורשים עמוק ורחב.
שלושה חודשים אחרי, אותה זווית צילום צימוח מסיבי, בית שורשים עמוק ורחב.

עדכון לגבי הדימונדיה: כתבתי בעבר עליו בתור תחליף מדשאה, הוא עובד מעולה במקומות קרירים יותר או בצל חלקי אך לאחר חמש שנים ושתילות חדשות במישור החוף ובמדבר בשנתיים האחרונות עושה רושם שחום רב בתנאים של שמש מלאה ובעיקר לחות אינם מטיבים עמו, יתכן שיש גורמים נוספים במשוואה שטרם הובנו (עוזי מ"נטף" בתמונה), יתכן שנדרש משטר השקיה עוד יותר יובשני, אשמח גם לשיתוף מניסיונכם (יאיר במרכז?) אערוך סיכום רחב יותר באחד הפוסטים הבאים בעקבות כישלונות והצלחות.

 

מ"ה

בגיליון האחרון של האגודה לגינון ים תיכוני הופיע מאמר משותף למורי ורבי הבוטנאי מיכאל אבישי, מני נוימן אשר מנהל את הגן הבוטני בהר הצופים ולעבדכם הנאמן, המאמר סוקר 12 מינים מקומיים הנמצאים בגן הבוטני בהר הצופים אשר חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות ויכולים לשמש לעיבוי והעשרת הצמחייה בגן הנוי הים תיכוני, אולי אכניס את המאמר לאחד הפוסטים הבאים.

כמו כן הופיע מאמר שלי בגיליון האחרון של גן ונוף, ראשון בסדרת מאמרים על גינון ים תיכוני, הגיליון מעניין במיוחד נוכח המאמרים האחרים שחלקם מנוגדים לחלוטין האחד לשני ויוצרים שיח מעניין.

בקרוב בלוגינון יתחיל לארח כותבים מתחום הגינון ואולי גם מתחומים נוספים, לא משעמם.

למי שלא שם לב עד היום יש מנוע חיפוש פנימי מצד שמאל למעלה למעלה (זכוכית מגדלת קטנה), ראוי וצריך לציין שאת התמיכה הטכנית הסבלנית והשקדנית בשנים האחרונות מעניק לי תומר מ fatfish שעושה אתרים מצויינים (פה) את הבלוג במקור העלה אמיר מסטודיו האיש הירוק שעוסקים בעיצוב גרפי מהמעולים ביותר שיש (פה)למען האמת מי שהגה את רעיון הבלוג בראשית הוא חבר שלישי ומוכשר ללא גבול בשם גי שגם לו יש אתר העוסק במכירת אמנות (פה, אם כי האתר כרגע בשיפוצים). לכולם קרדיט גדול.

השימוש בצמחי בר בגינון הים תיכוני
השימוש בצמחי בר בגינון הים תיכוני, גיליון יולי 2013

מ"ו

באוקטובר (21 בשבע, בבית טיכו) במסגרת תערוכת אמנות של עינת עריף-גלנטי אשר עוסקת בהקשרים שונים של ציור טבע דומם היסטורי (VANITAS) והתרבות העכשווית (ובתַּוֶךְ אנה טיכו) אשתתף בשיח גלריה יחד עם עינת אודות הצומח בירושלים בעבר ובהווה הזהות והזיקה האנושית בכלל וברובד האמנותי בפרט.

VANITAS - חלמית
VANITAS – חלמית. עינת עריף-גלנטי

יהיה מעניין.

16 תגובות בנושא “איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה (הרדוף) וגם העכבר והפיל (זוטות מ"ג – מ"ו)”

  1. תודה. לא, לא משעמם פה …

    – פיזור מוגבר של הטפטפות, האין פירושו השקעת מים כפולה ומכופלת? [הרי כל פטנט הטפטפת הוא בריכוזה הממוקד?] (ולא שייכת הקטנה של חור הטפטוף, בעיקר בהקשר ההמלחה..). הלא כן?

  2. שלום אליק, חישוב כמות המים הוא ביחס לצריכת הצמח, אין זה משנה כמות הטפטפות אלא הספיקה, החישוב נשאר בעינו. זה לא מוריד ולא מעלה. בגינה שבה התמונות ההשקיה היא 100 דקות פעם בשבוע, במטרה לאפשר לשורשים להעמיק, בשנה הבאה הריווח יהיה של שבועיים והזמן יגדל רק באחוזים קטנים. אם היתה טפטפת אחת של 2 ליטר לשעה הייתי נאלץ להשקות זמן ארוך בהרבה על מנת לספק את צורך הצמח.

  3. הבנתי כך – א. מס' הטפטפות הגדול – ההשקיה תהיה לפחות זמן, ובגלל פיזור השטח תהיה אפקטיביות גם בזמן השקיה קצר.
    ב. שההשקעה ה'נכונה' [אע"פ שהיום -ייתכן ותצרוך כמות גדולה יותר] חשבון כולל של קליטה וצימוח – דווקא ייתכן חיסכון.

    אוקי.

  4. אבינדב שלום. עלתה בדעתי שיטת ההשקיה הבאה (המבוססת על הרעיון שהצגת): רישות השטח המגונן (בהנחה שאני מעוניין בכיסוי מלא של צמחייה) בצינור טפטוף כל 0.30 ושתילה לפי המרווחים המומלצים לכל צמח. בעצם ליצור מצב שאני יכול לשתול כמעט בכל נקודה והרבה טפטפות משקות "סתם" כביכול ובעתיד כשהצמחים יגדלו ויכסו את השטח, שורשיהם יקלטו מים מכל מקום. מה דעתך?

  5. שלום יוני, זה גם עלה בדעתי, רן פאוקר טוען שהצמחים מרשתים את כל השטח בשורשים אך אני מסתייג מתפיסה זאת, לעצים נטייה להרחיק אך שיחים ובמיוחד הים תיכוניים נוטים להשריש במיוחד מטה, אני חושב שזה יהיה פחות מדויק אך זאת סוג של אינטואיציה, אפשר אולי לעשות זאת באזורים של צמחים קטנים יותר נניח שקוטרם אינו עולה על 80-90 ס"מ. הגדולים אני חושב יסתפקו ב"גומות" בכל מקרה בשימוש בתשתית אדמה עמוקה ומקומפסט יחד עם צמחיה מתאימה ניתן להגיע בלי בעיה להשקיה אחת לשלושה שבועות.

  6. בעניין רישות עם צינורות השקיה, לא חבל על הצנרת? אם רוצים השקיה של השטח כולו אפשר להשיג זאת גם באמצעות המטרה, ואני לא בטוח שיהיה פער משמעותי בצריכת המים (אם מתזמנים את ההמטרה לזמן עם אידוי נמוך, כמו למשל בבוקר המוקדם, ואז זה גם חיקוי של מערכת טבעית – טל).
    עם זאת, כדאי לשים לב שהמטרה עלולה לפגוע בהבשלת הזרעים בקיץ.

  7. שלום אדם, כפי שכתבתי בפוסט רן פאוקר משתמש בהשקיה זאת, טרם ראיתי זאת אך זה בהחלט נשמע מעניין, אני חושב שטפטוף הוא מדוייק יותר משום שלא כל צמח מותח את שורשיו לכל היקף הנוף וכן זה מאפשר בקרה מדוייקת יותר על צריכה שונה של צמחים שונים (יש ורדים שתמיד ישמחו לתוספת) אבל באופן עקרוני אני לא פוסל זאת ובגינון ציבורי בקנה מידה גדול זה אף יתרון רציני.

  8. אבינדב- אתה כותב מקסים ביותר! חיפשתי עשב נע ומצאתי פינה פיוטית ומעניינת במיוחד שלך
    ככה סתם להנאתי… תודה, אושר ועשייה שמחה.

  9. שלום אבינדב
    מצאתי אצלך התיחסות לפסולת בנין שהוטמנה באדמה. כמה עצים אצלי בגינה בשרון הצפוני לא מתפתחים (מדובר בשנים רבות) ואף מתו כנראה בגלל שהקבלן טמן באדמה פסולת בנין. מצאתי מין חומר בגוון לבן שם עמוק בפנים. האם אני יכולה לדרוש מן הקבלן, שבנה את הבית כבר לפני כ-20 שנה את פינוי האדמה הזאת? ובכלל האם יש טעם לנטוע באותו מקום מחדש?
    תודה
    שולי

  10. שלום שולי אני לא יודע מה היה ההסכם ביניכם כאשר בנה את הבית ועשרים שנים הם פרק זמן קצר במונחים גאולוגים אך ארוכים מאוד במונחים משפטיים. נשמע לי מרחיק לכת לדרוש ממנו כעת אך יש עורכי דין שמן הסתם עוסקים בכך.
    לא הייתי נוטע מחדש אם יש לך ניסיון רע בעניין, אני חושב שעדיף לסלק את פסולת הבניין במכולה מסודרת להביא אדמה מחדש ושוב לנטוע. אבל זה באמת די הרבה.
    אודי אכתוב.

  11. יש לי גדר חיה של הרדופים. האם כדאי לפנות את העלים והפרחים שנשרו אל פנים הגינה בשל רעילותם? שמתי לך שבניגוד לעלים של עצים אחרים אותם אני משאירה במכוון בגינה
    על מנת להרקב , הללו לא מתכלים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.