מעטות הן הגינות אשר לא נמצא בהן יצוג לורדים, נראה שיחד עם הפלרגוניום והמדשאות הם היוו את יסודות הגינה בעשרות השנים האחרונות, הניחוחות המשכרים של ורדי כלאי-התה מרובי עלי הכותרת הם מוקדי משיכה כה חזקים שרבים ממשפחתי ומחברי (חברותי למען האמת) אינם יכולים להפרד מהם על אף רשימת המגרעות האיומה המתלווה אליהם.
ישנם למעלה ממאה מינים של ורדים הגדלים בבר ומראיהם בדרך כלל אינו מזכיר את הורדים המתורבתים, אלה את מראה פרח השקד, התפוח או התות כלומר פריחה ורדנית טיפוסית. בישראל נפוץ בעיקר ורד הכלב. מיני הבר מצויים בתרבות הגינון המתועדת למעלה מאלפיים שנים ביון העתיקה בפרס ובסין אך תרבותם בהליך ארוך של הכלאות ובירור זנים החל באירופה של המאה השמונה עשרה והתשע עשרה בעיקר באנגליה ובצרפת תחת שרביטה של ז'וזפין דה בוארנה "קיסרית צרפת" ואשתו של "המונרך הנאור" (דיקטטור הדמים הידוע שאנו אוכלים עוגות וגבינות שלושים אחוז שומן הקרויות על שמו, תארו לעצמכם גבינת מאו, סטלין או רומל, מאתיים שנה ויחסי ציבור טובים משכיחים מיליוני הרוגים מהלב). אשר במקום משכנם הצנוע שאטו דה מלמזון, בין הקנגרו, האנטילופות והזברות אותן הביאה הקיסרית הנעלה טיפחו גנניה החרוצים מאות זני ורדים חדשים. מתוך תהליך זה צמחה תרבות רחבת היקף שמגלגלת ניחוחות במיליארדי דולרים בשנה והשפעתה על האמנות, השירה, הרומנטיקה ועוד עמוקה מכל צמח אחר.
לורדים התרבותיים על שלל הגוונים, הגדלים, ריבוי עלי הכותרת, הניחוחות וצורות הצימוח יש בעיה מרכזית אחת והיא האקלים בו הם פותחו שהוא ממוזג ואינו ים תיכוני. ומכאן ניתן להבין את הצורך האדיר של רובם במים, פי ארבע עד חמש מצמחים ים תיכונים! ורגישותם לחום המקומי. רוב מיני הורדים יתקפו פה במגוון עצום של מחלות ומזיקים למשל תריפסים, כנימות עלה, כנימות מגן, אקריות, חיפושיות, דרנים, חלדון, קמחון, בוטריטיס, וירוסים ועוד ועוד, קשה להאמין כמה הרשימה ארוכה. לכן לשתלני ולמגדלי ורדים יהיה תמיד מדף במחסן עמוס ברעלים מסוגים שונים (הנה רשימה חלקית בלבד : גניקן, ספרול, סיסטאן, מנצידן, בנלאט, הליוגופרית, סולפוזול, אמבוש, סימבוש, סימשופר, ספסן, פירינקס, דיזיקטול, ברק, נימפר, קונפידור, מלתיון) שמטרתם העיקרית החייאות חוזרות ונשנות של הצמחים לאחר מתקפות אין סופיות.
למעשה במה שאנו מכנים מדינת ישראל הורדים ובמיוחד כלאי-התה הנערצים יראו במיטבם במשך 3-5 שבועות בשנה ושאר הזמן יראו כקרפדה ביום חמסין על כביש אספלט.
וכל זאת עוד בטרם דיברנו על תחזוקת הגיזומים.
לאחר שעמדת הגנות הובהרה נעבור לנקודות הזכות, כאמור בחורש הים תיכוני פורח בעוז וביופי מרהיב ורד-הכלב באביב (פירותיו החמצמצים נפלאים בהבשילם בסתיו), כך שפריחה גדולה גם אם אינה נפוצה בין פרחי הבר עדין ישנה (למשל חוטמית זיפנית) מראה הורדים הוטמע בתרבות הגינון המקומית לא פחות ממראה השקדיות והרימון שגם הם אינם מקומים מקדמת דנא, לכן אנחנו צרכים לחפש ורדים אשר יתאימו בעיקר בחוסנם למזיקים ולמחלות, שלא יזדקקו לגיזומי שיגרה אין סופיים וכן שעלוותם תישאר חיונית בזמנים הקשים של השנה דהיינו בשמש הקיץ הקופחת, לגבי דרישת ההשקיה פה קשה לעשות קיצורי דרך, למרות כל הרצון הטוב זני הורדים הבאים אמנם יצליחו לפרוח ולגדול עם תוספות השקיה מועטות אך בכדי לשגשג יהיה עלינו להוסיף להם כמות נכבדת של מים. אמנם אין צורך בקו השקיה נפרד אך יש לחבר טפטפות נוספות על אותו קו ההשקיה, לפחות ארבע במקום אחת ועדיף אף שש (של שני ליטרים בשעה האחת ועדיף טפטפת אינטגרלית קרי לא "כפתור")). אמנם זה לא חוסך מים אך שתיים-שלוש נקודות כאלו בגינה אינם בגדר אסון והרווח מהן אינו מבוטל.
כל הורדים הנזכרים להלן זקוקים לשש עד שתים עשרה שעות שמש ישירה.
לה סוויליאנה
גובה ורוחב מאה וחמישים ס"מ. פורח בגלים חזקים מהאביב ועד לסוף הסתיו, גיזום פעם בשנה או אחת לכמה שנים יכול להספיק, הצמח מצטיין במיכלים גדולים של 100 ליטר, מהיר וצפוף צימוח ואינו רגיש למזיקים ומחלות עלים.
ננה מולטיפלורה 'שיר'
גובה ורוחב של מאה וארבעים עד מאה ושישים ס"מ. הורד מצמיח שרביטים ארוכים למעלה הנשמטים ויוצרים צימוח צפוף מהקרקע. פורח בגל אדיר באביב המכסה כמעט כליל את הצמח, גל חזק נוסף בסתיו ופריחה פחותה יותר אך שנמשכת כל הקיץ. זהו ורד שתופס תאוצה בשתילה בגינות בשנתיים-שלוש האחרונות ונדמה שימשיך ויתרחב, הוא אינו רגיש למחלות עלים אך נתקף בכנימות עלה באביב אם כי אינו זקוק לכל טיפול בשל כך ובגינה בריאה ללא ריסוסים הכנימות יאכלו על ידי מושית השבע וטורפים מיומנים כמיני צרעות זבובים ועוד, החמסינים יטפלו בשאריות הפליטה. בשל מראה הפרח הריק כפרח ורדני אופיני מראהו מראה "בר"
הפרח נתגלה על ידי אשת הגינון שרה אדר כזריע מוטנטי טבעי ל "Multiflora nana" אשר שתלה לפני כן, והשם "שיר" נקרא לזן על שם אחד מנכדיה.
רגד רובין
ורד חסון וגדול בצורה יוצאת דופן, יכול לאחר התבססות השורשים להסתפק בהשקיה מצומצמת ביותר, גובהו שנים וחצי עד שלושה מטרים ורוחבו שנים עד שנים וחצי מטרים. הפרחים ריחניים יותר מהשניים הקודמים. אינו דורש גיזום. פורח חזק באביב וממשיך במינונים קטנים יותר גם בשאר השנה. אינו רגיש למחלות עלים ומזיקים.
פרדי
ורד זה פורח פעם אחת בשנה למשך שלשה שבועות לערך אך איזו פריחה! גובהו מטר עד מטר עשרים ורוחבו מטר וחמישים עד שנים, הוא מצטיין בנפילה ממסלעות וגדרות, קצב צימוחו איטי-בינוני, הוא מצמיח כלפי מעלה שרביטים ארוכים שנופלים במהרה ויוצרים שיח צפוף ביותר ורחב, קוצני באופן חריג אך משום שאין כל צורך לגזום אותו אף פעם אין בכך בעיה. אינו רגיש למחלות עלים ומזיקים.
קוקטייל
לקוקטייל שתי אפשרויות צימוח, ניתן לגדלו כמטפס נשען ולכוונו לגובה של ארבעה חמישה מטרים או לתת לו לעלות על עצמו ואז הוא יגיע לגובה של שניים עד שלושה מטרים ולרוחב של שניים וחצי מטרים. לפרח ריח נעים ומראהו מראה "בר" ורדני אופייני, פורח בגל חזק ביותר באביב אך ממשיך לפרוח גם בקיץ ובסתיו, אינו זקוק לכל גיזום. אינו רגיש למחלות עלים ומזיקים
נהר האש
ורד שהתחלתי להשתמש בו לאחרונה ואין לי עוד ניסיון רב בשימוש בו, גובהו ארבעים ס"מ לערך ורוחבו מאה ס"מ ומעלה, הוא צמח מתפשט, פורח באביב ועד הסתיו, אינו דורש גיזום אך יש להיזהר משתילה ליד צמחים קטנים פן יבלע אותם. אביא רשמים נוספים ממנו בעתיד.
בקרוב רשימה נוספת בנושא קרוב: צמחים ורדנים לגינה (שאינם ורדים).
הערה לגבי השקיית וורדים.
אין משמעות למספר הטפטפות אלא לספיקתן. 6 טפטפות של ?ל'ש 2 לש' או אולי 24 לש'?
בבלוג מעניין כשלך, חשוב להקפיד בנושא
אתה צודק, אני מתייחס באופן טבעי לטפטפות אינטגרליות של 2 או 2.2 לשעה, אתקן זאת.תודה על ההערה אשמח לתיקונים נוספים אם יש לך.
אבינדב שלום,
ברכות על הבלוג המושקע והמעניין, ותודה שהבאת אותו לידיעתנו.
אתייחס בקיצור ובאופן ממש לא אובייקטיבי למאמרך אודות הוורדים: תירבות ורדים החל, כפי שידוע היום, בסין כ-2700 שנה לפני הספירה. הוורדים מתמידי הפריחה הראשונים שטופחו באירופה החל מהמאה ה-17, טופחו מזנים מתמידי-פריחה שהגיעו מסין ונשאו במטענם הגנטי תכונה זו. אוסף הורדים הגדול בגנה של ז'וזפין בונאפרט הכיל ורדים שנאספו מכל רחבי אירופה ולא טופחו במיוחד על ידי גנניה (טיפוח=יצירת זן חדש באמצעות הכלאות, מוטציות ועוד). יתרונו של האוסף שהיה הגדול באירופה בסוף המאה ה-18 אך כמעט ולא שרד לאחר מותה, בכך שצויר בדקדקנות רבה ע"י הצייר פייר-ז'וזף רדוט ובכך איפשר זיהוי של הזנים שהיו קיימים אז, ולבוטנאי THORY להניח את היסודות הראשונים לגניאולוגיה הסבוכה של הוורדים.
תכונת הריח בוורדים אין מקורה בטיפוח אלא בורדי-בר כדוגמת הוורד הצרפתי מדרום אירופה והוורד הענק שמוצאו בסין. ואם נחזור לגינון ים-תיכוני, לוורד בהחלט יש בו מקום של כבוד (ראה גנים ים-תיכוניים באיטליה למשל). אני ממליצה על קשתיים ומטפסים וזנים שאינם מתמידי-פריחה, שיש בהם גם כאלה שפורחים בכמויות מים קטנות יחסית. ולבסוף, אנו בגן הוורדים מסתדרים ללא הרשימה של חומרי ההדברה שפירטת, בדרך כלל איננו מרססים את הוורדים אלא משתמשים בזנים עמידים למחלות. איננו מתרגשים מכל כתם על העלה, אנו גוזמים בזמן ורק את הוורדים שצריך, ואלפי הוורדים שפורחים בגן בכל אביב הם הראיה לכך שאין כל צורך לפחד מוורדים ובוודאי שלא לקשר אותם לחללי מלחמות האימפריה הצרפתית.
שלום דלית אני מודה לך על התוספות, אשמח להרחבה של זנים עמידים להשקיות מועטות, אני זוכר למעלה מעשר שנים את הפריחה המרהיבה של הורד "מבאיש דו-גוני" בחלקת מיני הבר של הגן, ניסיתי בעבר למצוא אותו בקרן צור אך לצערי הוא אינו נמצא במלאים שלהם.
אמת הדבר שהגן מרהיב באביב אך ביוני והלאה עיקר יופיו הוא מן העצים הותיקים, הערערים, האזוביונים ושאר השיחים המוריקים שאינם ורדניים.חלקות כלאי התה למרות האטרקציה הבלתי נשלטת של רוב המין האנושי כלפיה סובלות סבל רב כאשר הטמפרטורות נוסקות וגם חלק ניכר מהפלוריבונדות אינן במיטבן. אני מאוד אוהב את גן הורדים ושהיתי בו שעות וימים רבים בעבר ועדיין אני נהנה ממנו גם היום עם ילדי אך כאמור העונה בה' הידיעה של הגן היא אפריל-מאי.
לפחד זה בכלל לא כדאי, שהרי כל העולם כולו הוא גשר צר מאוד. אך אני חושב שאכן יש קשר בין ורדים ותרבות בכלל לחללי מלחמות בעולם כולו, גם את הורדים המתורבתים בסין לפני 4700 שנים לא טיפחו רועי צאן אלה אנשי החצר של הקיסרים, אנו נוטים לשכוח מאין באנו וכיצד נוצרה התרבות המופלאה שלנו על כל גווניה ויופיה, באך, בטהובן, מיכלאנג'לו וגם מטפחי הורדים היו בני טיפוחם של עריצים נוראיים, מועמר קדאפי הוא ליברל גדול לידם. אלה שהשנים משכיחות והמצפון אינו רוצה להיזכר.
אין כל זה אומר דבר על ביטול התרבות או הבלים דומים אלה רק מצביע על משא האחריות המונח לפתחנו.