היום התקיים יום עיון בנושא "הורד בגן-בעידן מצוקת המים" בקיבוץ לביא בהשתתפות מרשימה של עשרות רבות של אנשי מקצוע. לצערי יכולתי להשתתף רק בחציו כך שרשמי להלן הינם כמובן חלקיים בלבד.
הרצאה קצרה מידי ולא ממצה של אחראית הגינון של כרמיאל שוש עינב פתחה את הארוע, היא דיברה בשבח (המוצדק) של החיפוי בגזם מה שלדבריה הביא למרווחי השקיה בחלקת הורדים בקיץ של שלושה שבועות! ולירידה בנגע הקמחון (הגזם מושך לחות ומקטין בעקבות כך את פגיעות העלווה לקמחון). מיד אחריה התיצב עמוס רוזנטל אשר הייתה לי הזכות להמנות עם תלמידו לפני למעלה מעשור. ההרצאה אשר הייתה כתמיד משעשעת ומדוייקת הזכירה לנוכחים דברים בסיסים שבדרך כלל איננו מסבים תשומת לב אליהם. אני מודה שאין לי חיבה יתרה לכלאי התה אך אכן שכחתי שביכולתם לחיות ללא השקיה. אמנם לא יפרחו, אמנם יראו כתרנגולות מרוטות אך יחיו. לאחר מכן הראה תמונה של ורד דמשקאי בן 63 שנים (!) אשר מתמיד בפריחתו ללא השקיה. וכמובן עוד מידע שדיוקו יכול להדהים אותי כל פעם מחדש (הסיבה שסודה לשתיה מחסלת קימחון טמונה ביכולתה לשנות את רמת ה ph על פני העלה ובכך למנוע מתפתיר הפטריה לחדור אל תוך העלה) קשה למצוא נקודה לחלוק עליו מלבד אולי כמות הקומפוסט אשר עליה הוא ממליץ; 25-30 ליטר בהכנת הקרקע והוספה של 10-15 ליטר מדי שנה. אני חושב ש50-70 ליטר בהכנת הקרקע תספיק לשנים ארוכות ללא כל תוספת ובמיוחד אם נמנע משתילת מינים המצריכים גיזום (כלומר הוצאת חומר מהגינה). נקודה מהותית יותר למחלוקת (לשם שמים בלבד) היא שתילת ורדים כאסטרטגיה בגינון הציבורי, צודק עמוס רוזנטל שבודדים הם הצמחים בעלי שפע הפריחה (בחלק מהורדים בעלי הצימוח הקודקודי, לא בכולם) ומכאן יתרונם לצבוע את הגינות לאורך זמן ממושך אך יש זרות גדולה לאופי הפריחה מהטבע המקומי לכן אני חושב שיש תואם (הרמוניה) מובהק יותר למרוות ואזוביונים למשל מאשר לרוב מיני הורדים התרבותיים. אחריו עלה לדבר אילן קרן צור, דור שלישי לאמפריית הורדים בישראל, עיקר הרצאתו נגעה בקושי ליצירת תנאי ניסוי ובקרה על זני ורדים חדשים שיתאימו לאקלים המקומי במיוחד ביכולתם להיות עמידים למחסור בהשקיה, רוב ענף הורדים אשר יועד ליצוא נפל זה מכבר ומעט מאוד שתלנים חולקים ידע ומעוניינים לתרום לתחום אשר אינו מניב רווחים. בסוף הרצאתו אביו, ברוך קרן צור נטל את רשות הדיבור ובמרום גילו לא הפסיק לחדש ודיבר בין השאר על ניחוח הורדים אשר נלקח לטובת חיי מדף ארוכים (לא רק עטופים בצלופן ביום האהבה אלה גם על הצמח עצמו) ניחוח משכר זה נישא על ידי גז מתן אותו גז הגורם להבשלת פירות ומכאן לסיום פריחה מהיר של הורד. הדוברת הבאה הייתה דלית קסלסי אוצרת גן הורדים אשר בירושלים ועיקר דבריה כוונו מתוך נסיונה העשיר אל מתן רשימת ורדים לגינון חסכוני, חלק מהם סקרתי ברשימתי זאת אך חלק היו חדשים גם לי כגון : פינק גרוטנדורסט ו דה פיירי שבהחלט נראים נפלאים וכמובן מי שהחמצתי לחלוטין ברשימה שלי היה האייסברג שלמדתי היום שניתן לשתול אותו גם ללא כנה ושעל פי דלית ועדים נוספים נצפה מלבלב ופורח ללא השקיה כלל. היו עוד המלצות וחלקן אף של כלאי-תה אך כאמור סלידתי העזה מיצורי כלאיים אלו לא מאפשרים לי לכתוב עליהם, אני חושב שהדבר היחיד שאני יכול להשוות אותם אליהם הוא תחרות זלילת המבורגרים אמריקאית. אני חושב שאם היו רק מצליחים ליצור ורד כזה שיכיל חמש מאות עלי כותרת וקוטרו יהיה חצי מטר יהיה לו ביקוש כה רב עד שיצליח להוריד את מחירי הזהב. זה ממש OCD. שהלוקים בו גאים להיות חברים במועדון צמרת ותאמינו לי מיטב מחברי שם. הג'סט ג'וי למשל נחשב במועדון הזה להישג לאנושות ומפורסם בכך (פרח גדול במיוחד כך רשום!).
לאחר מכן היו עוד שתי הרצאות של רונן שמואלביץ ושמעון ביטון וכן סיור בגן הורדים של הקיבוץ אך כאמור את אלה החמצתי.
בהחלט מגיעים שבחים למארגני יום העיון: אביגיל הלר, שושנה פישל וחיים סטף.
לסיום בדרכי חזרה קפצתי לביקור בגינה של חברים יקרים שתכננתי באילניה אשר בשל המרחק יוצא לי לבקר בה לעיתים רחוקות. הגינה רק בת שנתיים והיא מתקרבת לשיא פריחתה שתהיה להערכתי בעוד שבוע-שבועיים (למרות שחלק מהשיחים יגיעו לגודלם המלא רק בעוד שלוש שנים) שוקקת פרפרים, חיפושיות וציפורים ובאמת מרחיבה את הלב הנה תמונה אחת מתוכה וגם הקישור לאלבום תמונות שלה מהיום.
הגינה באילניה מרשימה מאוד. בחירת צמחים יפהפיה. יש שם יובשניים יותר ופחות, איך היא מושקית מבחינת תדירות וכמויות?
שלום א.
הגינה מורכבת ברובה המכריע מצמחים יובשנים, מתוך למעלה ממאה ועשרים המינים אשר מרכיבים אותה פחות מעשרה אחוז נזקקים לתוספות השקיה.
היא מחולקת לשלושה אזורים: שמש מלאה, חצי צל (תחת המכנף הותיק) וחצי צל בשתי שקתות עתיקות שבהן השקיה אינטנסיבית (אירוס לואיזיאנה שערות שולמית וכו'). הגינה עדיין "בהרצה" ולכן יקח עוד שנה עד להעמקת השורשים. בקיץ צמחיית השמש מקבלת 9 ליטר למ"ר בשבוע בחלוקה לשניים, היות והחורף הייתה שתילה חוזרת של מספר צמחים הגינה עדין תלויה בהתפתחות שורשי הצמחים החדשים לכן רק בעוד שנה אוכל לרווח לשבוע ובעוד שנתיים לעשרה ימים-עד שבועיים. היא תוכל לעמוד גם בפחות מכך אך לא תשגשג בשיא.
הצילום הנוכחי נעשה לאחר פתיחה אחת של השקיה והייתה כנראה מסתדרת מצויין גם בלי זה.
אהלן אבינדב קודם כל יפה מאוד, נראה מעולה. גם אני גנן, עובד גם באזור ירושלים ועם נטף, זיהיתי הרבה מהצמחים שלהם באלבום. ממה שראיתי עד כמה שאני יודע הרבה מהצמחים כן יצטרכו תוספת השקיה גם בבגרות, לא? למשל קלנדריניה, בולבין, פרע מצרי, תגית כרתית, דו כנף, געדה שיחנית, מרווה צחורה, ורבנה אשונה, מרווה קטנה, כוכב ימי, בן אפר. האם יש לך נסיון בגידול שלהם ללא תוספת השקיה בכלל?
בוודאי, לא טענתי אף לרגע שלא יזדקקו לתוספת אלה שהתוספות הן מאוד מצומצמות ביחס לצמחיה "רגילה", אני מניח שחלק מהצמחים ישרדו אולי אפילו חלק גדול אבל לשרוד זה לא המטרה שלי בתכנון, גם מרווה רפואית ולוטם שעיר שעוברים קיץ שלם בשמש קופחת נראים כבר באוגוסט רע, בספטמבר נורא ואוקטובר הם נראים כאילו עוד רגע מתפגרים.
מרווה צחורה עוברת עונה ללא השקיה בקלות. געדה שיחנית כחולה לדעתי גם כן וכך גם כוכב ימי וורבנה אשונה, הם צרכים בשביל זה הכנת קרקע טובה וצמצום מכאיב בהשקיה, אבל זאת תהיה גינה סדיסטית.
שנה שעברה חלק של גינה שלי בגבעת ישעיהו עברה את הקיץ בגלל בעיות במחשב ובצנרת ללא השקיה, הבולבין עבר יפה והמרווה הקטנה גם עברה וכן עוד לא מעט צמחים, אבל הם נראו רע.
בכל מקרה מאוד אשמח לשמוע על נסיונך ונראה לי שכך גם כלל קוראי הבלוג.
אם ככה אז אני מסכים איתך. בגדול בגינות עם צמחים יובשניים כמו אצלך בשמש מלאה ואדמה לא חולית בקיץ הראשון אני משקה לפי מקדם 0.25 כל 7 ימים. אם נראה שהצמחים סובלים יותר מדי אני מקטין את המירווח. בקיץ השני- שלישי אני יורד למקדם 0.2 ומירווח של 10-14 יום. יש כמה צמחים שקרה לי שלא שרדו מירווחים גדולים בקיץ ראשון- סוטרה גדולת פרחים, בבונג ציהצהב, הבה (האמת שהיה צפוי שלא ישרוד, טעיתי), בודלאה ננהו, בת קורנית זוחלת. לעומתם הרבה אחרים התפתחו יפה. יש לי גם מעט נסיון עם שתילה בסגנון שמתואר בספר של פיליפי שאתה בטח מכיר- השקיה בגומות אחת לחודש בלבד. צמחים כמו מרווה משולשת, נפית כפופה, שלהבית דביקה, זוטה, ועוד כמה עמידים במיוחד התפתחו יפה בשיטה זו כבר שנה וחצי, בשטח שאין בו מערכת השקיה.
לא קראתי את הספר אבל שמעתי אודותיו וגם קראתי ראיון עמו בגן ונוף, אני זוכר שהוא דיבר על אסטרטגית שתילה בקונוסים ארוכים עם עלווה מינימלית בכדי להעמיק את השורש.
אני עדיין הולך על טפטפות.
איזה הבה שרד? בשמש מלאה? זה נשמע כנס.
התכוונתי שההבה הוא אחד מהצמחים שלא שרדו, לכן החלפתי אותו בצמח אחר. אם אני זוכר זה היה הבה גרייט אורם. מי שכן שרד וקצת הפתיע אותי זה מרוות הריסים (בשמש מלאה). אומנם לא נראתה במיטבה בקיץ אבל התאוששה. גם אני שם טפטפות ברגיל, במקרה ההוא מדובר בקטע לאורך שביל משותף, שהחלטתי לעשות ניסוי ולראות מה יגדל ללא מערכת השקיה, עם השקיות הצפה פעם בחודש. אני מאוד ממליץ על הספר, יש שם פירוט על המון צמחים, ובכלל תפיסת גינון מעניינת. ותמונות ממש יפות.
אקנה, תודה.
הגינה באילניה משהו משהו.
במיוחד מצאה חן בעיניי תמונה 31.
אני מבין שאתה קונה בנטף?
הספר של פיליפי ב100 ש"ח.
בד"כ עולה לפחות פי 2.
תודה.
אני אמור לקבל בקרוב תמונות עדכניות משם.
איפה אני משיג את הספר ב100 שקלים?
כן נטף, שתילי הר ובוטניקה.
בסטימצקי קניתי ב100 ש"ח. תזמין שם.
במקומות אחרים מעל 200.
אתר מעניין וחשוב! כתיבה רצינית ונדירה על גינון. אני בכ"ז נדהם קצת מן האיבה השוצפת כלפי הורדים מסוג כלאי התה ודומיהם. הם צומחים היטב בירושלים, בהשקייה מאופקת למדי, בלי הדברה כימית, ומגיעים למופעים מרשימים ביותר. הגיזום וכו' הוא חלק מתרבות שלמה, מעניינת בפני עצמה, שאינה באה להכחיש את צמחי הלוטם, המרווה או הקורנית, אלא להיות משהו המהווה זירה עצמאית של יופי גנני. הגינון בירושלים, כבר בימי הבריטים וגם בגנים הערביים והכנסייתיים, הפליא להשתמש בוורדים. לא כל אחד אנוס לאהוב את זה, ויש בזה בוודאי גם תחומים הזויים לחלוטין, במיוחד בכמה פורומים גנניים באנגליה. אבל אותו ורד "ג'סט ג'וי" שהוזכר כאן לשמצה הוא זן חסון ומרהיב, בעל צבע אפרסק מעניין, המשתלב להפליא עם צמחים אחרים ומקנה לגינה איזו עדינות שחבל להחמיצה. הוא, אגב, רחוק מלהיראות כצפרדע מחוצה בכביש לוהט בחודשי הקיץ! זהו צמח אתלטי החוזר ופורח ארבעה מחזורים בכל שנה. יתכן שיש צדק במיתון הורדים בגינון הציבורי. אבל ויתור על "ג'סט ג'וי" או "ולנסיה" או "גולדן סלבריישן" בגן הפרטי משול לוויתור על יין. נכון שניתן להסתפק בנוזלים אחרים. אבל חבל
שלום אריאל (הירשפלד של "הארץ"?)
צריך הרי להוציא איזו שהיא אגרסיה על משהו בעולם אם החלטתי להיות כה מיודד אתו לא?
אני יודע שגידול ורדים הוא דבר עתיק באזור אך פן זה אינו סיבה כשלעצמה להמשיך ולעשות כן, הרי גם בני אדם הורגים אלו את אלו כבר מאות ואלפי שנים ואיני תולה בכך תירוץ להמשיך לעשות כן.
אם אני יכול לדמיין סיבה כלשהיא לסיבה שבשלה הוורדים הם אכן תרבות גם במקום זה הרי זה משום האקזוטיות שבהם גם אם אקזוטיקה זאת מקורה במערב ולא במזרח שכן במזרח אנו בין כה וכה נמצאים.
גיזום כלאי התה הוא אולי הדבר היפה ביותר בעיני, למרות שנדיר לראות כאלו אשר גזומים היטב.
אני מניח שכאשר אבקר בגן ורדים באירופה הממוזגת אוכל ליהנות יותר ממראם, פה זה צורם קמעה בכל זאת.
אם אני זוכר נכון הרי שההשמצה לא יצאה על עצם קיומו אלא על התחרות האין סופית להגדלת הפרחים, כאילו היה זה אחד מהשיבוטים של ארנולד שוורצנגר. לגבי צפרדעים דרוסות ותרנגולות מרוטות, כך נראים רוב כלאי התה ביוני-ספטמבר, בכדי שיראו סביר עליהם להיות בתנאים מעט מוצללים ולגמוע יין בכמויות עתק.
אם תראה את אחת מגינותיי ללא "דבל דילייט" (שאמי מכורה להם) ו"אינגריד ברגמן" (שעשר שנים קודם לכתיבת מילים אלה גם אני הייתי מכור להם) תראה שניתן גם ניתן לצלול אל תוך חבית קברנה משובח ללא אף אחד מהם
שלום אבינדב! אשמח לראות אחת ואפילו יותר מגינותיך. ,דבל דילייט' ו'אינגריד ברגמן' לא תמצא גם אצלי. צבעיהם מלאכותיים ודוחים לטעמי. כאמור – ירושלים טובה לורדים. ראיתי במנזרים ורדים בני עשרות שנים, והם מהווים בהם מרכז לכל המראה. כך הוא גם בגן הישן והיפה של סנט ג'ורג'. מראה הורדים בגנים הללו הוא מקומי לחלוטין.הם משתלבים לגמרי באוירה ובצמחיה המקומית. אצלי בגינה יש ורד בן למעלה משבעים שנה, הוא ניטע ע"י בוני הבית הארמניים ואני הצלתי אותו ממוות כשבאתי לגור בבית. בקרוב הוא יפרח. הוא נושא מאות פרחים בעלי ריח נדיר בעוצמתו ועדינותו. הוא בעל צבע אדום-סגול. שאר הורדים [כמה אנגליים, ולנסיה, ג'סט ג'ואי, כמה פלוריבונדות, כ-20 סה"כ] יתחילו לפרוח לאחר הפסח. אתה מוזמן כמובן ג"כ! כל טוב [אני אומנם ההוא מ'הארץ']
עד לא מזמן גם בקרב משפחתי היה ורד אשר נשתל על ידי אח סבתי לפני שבעים שנים כמעט, מזן 'קווין אליזבט' אם אני זוכר נכון.
אני מניח שכנראה נהיה חלוקים על עניין הורדים אבל זה בסדר, ככה זה כנראה בחיים.
אני שמח שמצאת את הבלוג שמתיימר להיות תרבותי כמהנה בעינך, אקבל זאת כמחמאה.
כתבה יפה מאוד. האם אפשר לציין אם הכמות של הקומפוסט(30 ליטר בהכנת הקרע) היא למ"ר או לבור שתילה. תודה
למטר רבוע.