ורדים לגינה, שינויים, גיזומים והערות חדשות.

עברו כבר כמה שנים מאז כתבתי על ורדים, הקדשתי לכך בעבר 3-2 פוסטים וכפי שציינתי לא רק דונלד טראמפ הפך לנשיא ארצות הברית מאז אלא גם תפיסת הגינון שלי עברה מטאמורפוזה. אין זה אומר שהפכתי לאספן נלהב של כלאי תה ואני מפנה געדות לוטמים ומרוות לצורך שתילתם אך הנוכחות שלהם בגינותי השתלבה והתעבתה, כמו כן אופי הורדים גם הוא עבר שינוי גדול (בסיום לינקים לכתיבה מוקדמת שלי בנושא).

אני סבור שהצורה בה נשתלים ורדים באופן גורף היא שגיאה היסטורית שלא מצליחה להיחלץ מהתצורה המקובעת בה היא קפאה ב100-200 השנים האחרונות ושורשיה כמובן נטועים בפורמליזם אשר עוצב (ללא דומיננטיות של ורדים עדיין) לפני 350 שנים באירופה. אם אחלק את הבעיות בצורה סכמטית לשלשה עיקריים הרי הם אלו:

אחידות השתילה: קבוצות קבוצות של כלאי תה / פלוריבונדות / ננסיים וכולי כאשר על פי רוב גם מדובר ממש באותו המין (15 קרייזלר אימפריאל! 20 אוקלהומה! 30 הרמוני! וכן הלאה והלאה) אלו בפי אנשי המקצוע מייצרים "כתמי צבע" אחד הביטויים המזעזעים וחסרי כל עידון ותיחכום צורני שאדריכלי נוף וגננים נוטים להשתמש בהם בבואם לתרץ את העצלנות והבנאליות של רישות שטח בגושי מונוכרום ילדותיים. הדבר ניכר בגינון פרטי וציבורי כאחד, "חלקת הורדים" היא תצורה כמעט קבועה בכל גן, החל בוילות באזורי נדל"ן מבוקשים, דרך בניינים משותפים, איי תנועה וגנים ציבוריים המתוכננים בפורטרוט "גן השושנים" בירושלים הוא דוגמה לקנה מידה קטן אך השיא כמובן שייך לגן וואהל לורדים ("גן הורדים") בירושלים הנאחז בכותרת "גן ייצוגי" להסביר את הקטסטרופה התיכנונית שלו (אני מבקר בו לפחות חצי תרייסר פעמים בשנה בעשרים השנים האחרונות) כאילו למען שילוט והסבר נהיר חייבים לתכנן גן כמו מפעל למשלוחים של אמזון.

"חלקת הורדים" בגן השושנים, אינטילגנציה מלאכותית יכולה לעשות זאת טוב יותר (תמונה מויקיפדיה)
תכנון קפדני כבר אמרנו נכון? החיים כמעשה סכמטי גן הורדים בירושלים, צילום מויקיפדיה
מחסן אמזון, תיכנון קפדני, מדוייק ויעיל. ממש כמו גן הורדים. הצילום מאתר זה

הבעיה השניה אם ניתן לקרוא לה כך היא הנטיה להפרזה, אני לא מתכוון עכשיו לכמות אלא לאיכות. כתבתי על כך אך אחזור שוב; שיאה של תרבות הורדים מצויה בקבוצת מכלואי התה אך גם קבוצת הורדים האנגליים מתקרבת לשם במהירות, אחד המדדים המושכים את עין הצופה הוא הגודל או כפי שמסתמן גודש עלי הכותרת, זאת היא סוג של אולימפיאדה למספרים מוחלטים, דיוויד אוסטין אחד ממגדלי הורדים הותיקים והמוערכים (יש לי מספר ורדים שלו אצלי בגינה) הצליח ליצור ורדים עם 140 עלי כותרת כמו למשל הורד הבא The dark lady יש לו יותר עלי כותרת מאשר השערות על ראשי.

The dark lady תמונה מהאתר של דיוייד אוסטין יותר עלי כותרת משערות ראשי.

זה נשמע כסיפור פנטזיה אך כך הוא הדבר, אי אפשר להכחיש שאחד הקריטריונים בבחירת ורדים יהיה "שיא עלי הכותרת שלהם", השני יהיה גודלם: ככול שהפרח גדול יותר כך יוביל למכירות טובות יותר, כלאי תה מוגדרים כמכלואים מודרניים בהם הפרח גדול (8-13 ס"מ קוטר) זאת בנוסף לגלי פריחה חוזרים ומבנה על פי רוב זקוף עם פריחה בקצה ענף ארוך. זאת ההגדרה שלהם, אנחנו נוהים אחר פרחים גדולים, במובן זה (שהקשה עלי כפי שכתבתי בפוסט האחרון עם רומנאה קליפורנית) יש טעם לפגם בתרבות בה כלי המדידה הוא סרגל (התזמורת הגדולה בעולם, הפיצה הגדולה ביותר, הבניין הגבוהה ביותר, הדגל הגדול ביותר, אבר המין הגדול ביותר). אחד הספרים החביבים ביותר על ילדי הוא ספר השיאים של גיניס, מסתבר שרובנו גם לאחר שגופנו סיים את צמיחתו ממשיכים באותה מתכונת נפשית שנשארה מאחור, בדרך כלל מוסוות היטב מאחורי סמלי סטטוס מעמדי, צורך תחרותי אין סופי עם קינאה וחמדנות ללא קץ.

על האנושות להתבגר.

התזמורת הגדולה בתבל, אמנות גדולה זה לא.
הפיצה הגדולה בעולם: בסרטון היו-טיוב שמלווה זאת כתוב:
Five skilled chefs have created the largest pizza in the world, calling it "Ottavia" in honor of the first Roman emperor Octavian Augustus.
פיצה לכבוד אוגוסטוס קיסר, באמת לחם ושעשועים. מזל שלא פיצה לכבוד טד בנדי

טוב, לא צריך להמשיך עם הסירטונים והתמונות של שאר הדוגמאות של הבניין, הדגל והאיבר. אני חושב שהבהרתי את עצמי בעניין זה.

אני לא פוסל וורדים בגלל גודלם, אם כך הייתי גם צריך לפסול לוויתנים כחולים ופילים והרים, אך אני כן סבור שיש להפעיל שיקול דעת מירבי בבואנו להחליט איזה ורד יכנס, היכן ואיך. מכאן אגיע לנקודה השלישית: ורדים אינם צריכים לעמוד בזכות עצמם כ"צמח מוקד" בגינה, עוד ביטוי בז'רגון התכנוני שגורם לי להזיע קלות, דבר זה נוגע במישרין בנקודה הראשונה; גם אם הם חריגים בעוצמת הפריחה שלהם אין כל סיבה מוצלחת להוציא אותם מן הכלל בתכנון השלם, ורדים בכל צורה (כלאי תה זקופים, שיחים קשתיים, ננסיים ועד מטפסים) יכולים וצרכים להיות חלק אינטגרלי מהמארג השלם גם אם זה אומר שתפוח ההרכבה יהיה עמוק בתוך שיחיה המקיפה אותו מכל עבר.

אני לא מקבל את הנחות הגיזום כאקסיומות שבכל חורף יש לחשוף את תפוח ההרכבה לעודד יציאת ענפים חדשים, בכלל תרבות הגיזום לקתה בסטגנציה חריפה, דורית קסלסי אוצרת גן הוורדים בירושלים כותבת מאמר מרענן על גיזום ורדים שם היא מבקרת את תופעת חשיפת תפוח ההרכבה בגיזומים חריפים לגביע פתוח רק בענפי השלד הראשוניים, היא מגדילה אף לומר שבתנאי האקלים המקומיים חשיפה זאת יכולה לגרום לנזק. אני אלך צעד אחד נוסף ואומר שאין חובה לבצע גיזומים כלל, התנוונות ורדים היא לא תופעה שמתרחשת בלילה אחד וגם לא בשנה אחת, ורדים יכולים להמשיך לפרוח בעוצמה אם הקרקע פורייה (ולא נלקח ממנה גזם כל העת) וההשקיה טובה (לא טפטפת של 4 או 8 ליטר לשעה אליה נצמדים השורשים בקיץ ומוצצים את מנת המלח השבועית מסביב ל"בצל ההרטבה" אלא השקיית שטח מוחלטת בהם השורשים פרושים לכל רוחב ועומק השטח) נכון הדבר שהחלקים התחתונים של הורד נוטים להישחק ביכולתם לפרוח אך בכל מקרה אם הורד מכוסה בשיחים כמרוות, געדות ואזוביונים מסביבו אלו יעניקו שפע פריחה בחלקים אלו. ענפים מאוד ותיקים ניתן יהיה להחליף אחת למספר שנים בפעולת גיזום חריפה יותר שתחשוף את תפוח ההרכבה בזמן החלפת 1-2 ואפילו 3 ענפי שלד ישנים. חשיפה זאת לאור יחד עם גיזום חלקי של השיחים האחרים מסביב תביא לפריצת ענפים חדשים שיהוו שלד חדש שוב למספר לא מועט של שנים. גיזום וורדים בחורף אינה פעולה סטנדרטית נדרשת כלל. אינני טוען שנכון הדבר לכל הורדים ברחבי תבל אך ניתן בקלות לבחור מינים רבים שיעמדו במשימה. במאמר של דורית היא מתייחסת לעוד הרגלים שאין בהם צורך כמו הצורך הכפוי לכוון בגיזום ניצנים הפונים כלפי חוץ, היא כותבת כך:
"במידת האפשר ניתן לכוון לניצן חיצוני למרכז השיח, אך אין בכך חשיבות רבה, ממילא מתעוררים ניצנים נוספים בלא שנוכל לכוונם." וכן את המשפט הבא:
"לא נסלק ענפונים דקים וקטנים ללא צורך. גם ענף קטן ודק מאד עשוי להגיע לפריחה .ענפים אלה אינם מפריעים בשום אופן לצמיחת הוורד. כמו כן אין צורך בדרך כלל לסלק ענפים מצטלבים או כאלה המועדים להתחכך אחד בשני. רק אם קיים חיכוך בין שני ענפים עיקריים נקצר ענף אחד עד לניצן הפונה לכיוון הנגדי." הרי לכם שינוי דרמטי, מניקיון טוטאלי של כל ענפון וענפים צולבים ליצירת אותו גביע קדוש לשלד סבוך ופרוע ממנו יצאו עוד ועוד ענפים. בלי ספק שינוי מרענן.

ככה לא גוזמים חומה.

נחזור להצעתי הקיצונית אף יותר להימנע כליל מגיזום (למי שמתעקש להוריד ענפים מתים בהצלחה) הבעיה המרכזית שמונעת פריחה חוזרת היא יצירת הפרי אליו מופנים משאבי הצמח. במובן זה ורדים בתוך שיחיות אכן יפרחו בפחות גלים מורדים אותם גוזמים לאחר כל גל פריחה אך עדיין יפרחו. הנה שתי תמונות מורד מקבוצת כלאי התה שצילמתי ממש בגינה הצמודה אלי. למיטב ידיעתי הוא לא נגזם שנים ארוכות, כל הגינה שם מוזנחת לחלוטין ואפילו אינה מקבלת השקיה, בעניין זה יש לציין שוורדים הם צמחים מעמיקי שורש, ומלבד רגישות חלק מהם למזיקים רבים ככנימות, קימחון, בוטריטיס ועוד הם מאריכי שנים ולכן לעיתים לא רחוקות ניתן לראותם בגינות שננטשו לגמרי ופורחים פעם אחת באביב. בפוסט אודות הגינה שלי שננטשה בעין כרם כתבתי על ורד ננה מולטיפלורה 'שיר' שאפילו פרח בסוף הקיץ בלי טיפת מים. שימו לב לתפוח ההרכבה המוזנח ומראה השיח הפורח על חלקיו העליונים בלבד, בתמונה העכשווית כמובן ניתן להבחין רק בפירות מאשתקד.

ענפים מתים לצד מבוגרים ואפילו כמה צעירים יותר, הורד בוודאי בן למעלה מעשרים שנים ולא נגזם אלוהים יודע כמה זמן

הנה כמה תמונות מהגינה שלי שם יש תשעה מינים:

ורד רחל – ורד מקבוצת הורדים האנגליים, צימוח זקוף ביותר שמגיע ל200 ס"מ כבר לאחר שנה וברוחב של 100 ס"מ בערך, פריחה ריחנית שניתן להבחין בה גם ממרחק של מטר, פורח בגלים אך לא אינטנסיבים מאוד

ורד גולדן סליבריישן – זן אנגלי של דיוויד אוסטין. בגינה במוצא שתלתי בקיץ האחרון אחד שהוציא שרביטי צימוח כבר באורך של קרוב לחמישה מטרים! אצלי הוא כבר עבר שלושה מטרים בקלילות ונע לכיוון הארבעה. ניחוח מדהים וכבד בשל ריבוי הפרחים. פורח גם בגלים וגם בין לבין בטפטופים מסוף החורף ועד הסתיו המאוחר. יכול להיות שיח קשתי ענק או מטפס עם עיגון. הפרח ענקי וזה החשש היחיד שלי ממנו.

גולדן סלבריישן התחלה, היום הוא כבר למעלה משלושה מטרים

ורד ננה מוליטפלורה 'שיר' אני עושה בו שימוש פחות או יותר מהגינה הראשונה שתכננתי, לא צריך להרבות במילים. לאחר שנים הוא יכול להגיע גם לשני מטרים ואפילו מעט יותר, בדרך כלל גובהו 160-180 ס"מ. בגינה ותיקה שלי בעבר ראיתי שהשריש במגע באדמה ולכן היה גם רחב מאוד אך בדרך כלל רוחבו נע סביב 180-220 ס"מ לעיתים עם הוא דחוק יהיה סביב ה150 ס"מ. לוקח לו 3-5 שנים להגיע לבגרות. אפס גיזומים.

ורד ננה מולטיפלורה 'שיר'. וואי וואי איזה שם ארוך, מישהו צריך לעשות משהו בקשר לזה

ורד פוריה ורד פלוריבונדה מצטיין, פריחה עדינה ביחס לפלוריבונדות שלעיתים מאופיינות בגסות מסויימת, פריחה מתמשכת ומראה זקוף מאוד, גובהו יכול להגיע לקרוב ל180ס"מ יתכן שאפילו מעט יותר. רוחבו בערך מטר, הפרחים לא גדולים, כמעט נטול ריח, ימשיך לפרוח הרבה גם ללא קיטומים. הנה תמונה מהגינה של אריאל הירשפלד:

ורד פוריה

ורד דנטי בס זהו מכלוא תה שעדיין אני מתעקש לנסות למרות רגישותו לחילדון, הפריחה הריקה דמויית פריחת תפוח אך גדולה מאוד מהממת. אני מכיר שיח ותיק אחד ומוזנח מאוד שנשתל בחצר בית ספר זיו' ולכן עוד נוטה לו חסד. במרכז הפסקתי לשתול אותו בגלל הלחות שמכבידה עליו ומושכת חילדון. נטול ריח, בלי קיטום יפרח פחות.

דנטי בס. אוי איזה יופי, רק למה העדינות?
ככה זה בבית. מהמם לא?

ורד אינגליש סצ'ט – ורד אנגלי חזק מאוד, מגיב היטב לשתילה במיכל גדול, פורח בעוצמה אדירה והפרחים נטולי הריח (למרות שמצויין שיש להם ריח קל עד בינוני באתרים שונים) מחזיקים כמעט שבוע. נפלאים לקטיף באגרטל. הפריחה בגלים מהאביב עד סוף הסתיו צר מאוד וגבוהה, עוד לא יודע את ממדיו הסופיים אך אהמר על שני מטרים.

המון עלי כותרת, לא אליפות העולם אבל המון, לא גדול מידי. אינגליש סצ'ט

ורד אלטיסימו אותו הכרתי דרך אריאל הירשפלד (טוב יש עוד כמה שהכרתי דרכו), השנה קרן צור לא ייצרו אותו!!! שנה שעברה גמרתי להם את כל המלאי, מדהים, רבים מבלבלים בינו ובין 'קוקטייל' אבל מדובר בשני דברים שונים לגמרי, הקוקטייל הוא זן כביר, צימוח קשתי שיכול להיערם על עצמו בגובה 2.5-3 מטרים ולמעלה מכך ברוחב, הוא גם יכול לטפס עם תמיכה לגובה עצום והפריחה שלו היא בשני גלים עיקריים אדום-כתום. אך האלטיסימו הוא בעל צורת צימוח כשמו הוא – זקופה מאוד מאוד, גובה של 3.5-4.5 מטרים הפרח גדול יותר ואדום מלכותי כמעט בורדו עם אבקנים צהובים, בדרך כלל חמישה עלי כותרת. כמעט נטול ריח ופורח המון המון המון אצלי הגיע בעונה אחת ל2.5 מטר ונראה שיחצה את ה4 בקלילות:

ורד אמבר סאן זהו זן קטן, משתרע, בעבר קצת נכוותי עם נהר האש שלאחר מספר שנים נערם על עצמו ויכול לטפס על צמחים שכנים ולהגיע לגובה של למעלה ממטר. אמבר סאן נראה בעל צימוח אופקי לחלוטין בגובה 40-50 ס"מ אך נראה בעתיד אם זה אכן מצליח להישאר כך. הצבע משתנה בין העונות, בשיא הקיץ הוא צהוב יותר, אני אוהב במיוחד את התצורה שלו כניצן קטן שעומד להיפתח. פורח המון מהאביב ועד הסתיו, כמעט נטול ריח לגמרי.

ורד נוסף ששתלתי מאוחר מאוד הוא פט אוסטין, פורח בעיקר באביב עם גל נוסף בסתיו בצבע חריג, הצימוח קשתי ונראה כשיח חסון מאוד. הנה תמונה מהגינה של אריאל הירשפלד:

פט אוסטין

והאחרון ששתלתי ממש לפני ימים ספורים הוא ורד לואיס אודייר, יש עליו מעט מאוד מידע וגם לא תמונות טובות במרשתת, ככול הנראה פורח בשני גלים חזקים ביותר באביב ובקיץ ויתכן גם שיותר אך זה לא בטוח לגמרי. ורד בן למעלה ממאה וחמישים שנים! גובה לא ברור אך כנראה סביב 250 ס"מ יתכן שמעט יותר, מבנה לא רחב ביחס לגובה, סביב 200 ס"מ. עם ריח אדיר כך אומרים אך נאלץ להמתין לאף להריחו. כך הוא נראה אצלי כרגע:

הישר מהתנור של קרן צור – לואיס אודייר

אני נבוך לומר שלפני בערך 16 שנים שיניתי את גינת חמי רגע לאחר שסיימתי את לימודי הגינון בגבעת רם, אולי אפילו זה היה תוך כדי הלימודים, לא רק שורה ישרה ומוקפדת של כלאי תה הכנסתי להם בצד, אפילו את הכניסה המרכזית משני צידיה הפכתי לשדרת ורדים. כולם כלאי תה. לקינוח בפינה מעט מרוחקת יותר הכנסתי בערך 12 מינים שונים של דגניים (מיסקנטוסים וכדומה) בקומפוזיציה מגוכחת שכל מטרתה לומר באותיות של קדוש לבנה "פה יש דגניים!" כל זה היה כמובן מרוב התלהבות יתרה מגילוי הצמחים ומחוסר היכולת להבין בכלל איך ניגשים לגן שלם. מאז כמובן תיקנתי את הטעיות (גם אחרות עוד נעשו מאז…) אבל השדרה הזאת רודפת אותי עד היום.

נקודה חשובה נוספת היא שיש פער שיכול להיות גדול בין המידע מאתרים בנכר לבין מה שיקרה בפועל פה, החורף המתון למשל משנה לגמרי את יכולת הצמחים לגבוהה הרבה מעבר ליכולתם בצפון/מרכז אירופה. גם רגישות למזיקים ומחלות ובטח לשמש משתנה. משתלת קרן צור מנסים קרוב ל100 זנים בכל שנה מהם הם בוחרים בערך 5 המתאימים ביותר לשיווק, זה מספר מדהים.

הנה הקישורים לכתיבה קודמת שניתן לראות ממנה כמובן שינוי:

ורדים, גינה ים תיכונית וכרוניקה של חוסר ודאות.

על התאמת נוף, ורדים אנגלים ואחלמית מדברית (זוטות יב' – יג')

יום עיון בנושא ורדים

ורדים (בזכות ובגנות)

חוץ מזה יש לומר ביושר שבלי זוגתי שהתעקשה בקושי היו נכנסים שניים וחצי ורדים לגינה.

אני מתעב את מוסד הנישואין אך יש בו גם יתרונות.

19 תגובות בנושא “ורדים לגינה, שינויים, גיזומים והערות חדשות.”

  1. טקסט מצויין על וורדים. בעניין גיזום הייתי מוסיף לדברים את התועלת שבגיזום החורפי בכל הקשור למחלות עלים. אם אוספים את כל העלים הנגועים מהשנה שעברה, הצמח מתחיל באמת מחדש ואפשר לעבור את העונה בלי חומרי הדברה, ורק לעבור מדי בוקר בעונת ההנצה ולאסוף כנימות ביד ולקרב את מותן. ובעניין הזן "פוריה" אוסיף שהוא פגיע במיוחד לחילדון.

  2. תודה אריאל. אבל גם גיזום חורפי לא מציל משיחים גדולים בעלי צימוח קשתי או מטפסים, שם תמיד ישארו עלים ולכן תמיד הנזקים מחילדון, קימחון ושאר החברים

  3. קודם כל, תודה! תמיד כיף לקרוא

    שנית, וללא קשר לורדים, האם ניסית להכניס לגינה את זלזלת הקנוקנות. מטפס מקומי יפה שפורח עכשיו? ניסיתי להשריש, לזרוע ולא הולך בנתיים

  4. שלום דור, אני מכיר היטב, ניסיתי פעם, היה אפילו במשתלה אבל למען האמת אינני זוכר מה קרה עם זה. צריך לזכור שהיא בתרדמת קיץ, וצמח כה גדול בתרדמה זה לא דבר פשוט, אפשר אולי לשלב אותו עם מטפס נשיר חורף.

  5. שלום אבינדב,
    איזה צירוף מקרים מצחיק, בדיוק ביום שישי רכשתי 3 ורדים לגינה מקרן צור מהזנים שהזכרת:
    1. פט אוסטין
    2. English sachet
    3. Golden celebration

    אלה הורדים הראשונים שאני מכניס לגינה, אחרי התלבטות קשה עקב הקוצים…
    איך הם עוברים את הקיץ הישראלי בחזית דרומית? הבנתי שוורדים צריכים שמש כדי לפרוח אך השאלה איך הם מסתדרים עם קרינה חזקה?

  6. איפה אתה נמצא? יש הבדל בין 700-800 מטר לבין 100 מטר עם לחות של הים.
    אני שתלתי אותם גם וגם, נראים טוב יותר בשיא הקיץ בהר, אבל למשל גודלן סלבריישן יפרח אפילו במישור החוף בחורף, הוא צומח שם כל השנה בלי להפסיק. גם בהר הוא צומח בחורף אבל מאט בשיאו.

  7. אני גר בעוטף עזה, 100 מטר גובה, גבול המדבר.
    לילות קרים יותר מתל אביב בכ 2-3 מעלות, ימים חמים יותר מתל אביב.
    לחות פחותה מזו של מישור החוף אך גבוהה מזו של באר שבע.
    כ 250 ממ גשם בשנה , אם אני זוכר נכון.
    אדמה חרסיתית כבדה מאד. הבנתי שוורדים אוהבים אדמות חרסיתיות וזה היה עוד שיקול.

  8. שלום אבינדב,
    גן וואהל לוורדים הוא אכן גן ייצוגי וייחודי לוורדים, אולם "הייצוגי" איננו קשור לוורדים בו אלא למקום בו הוא שוכן בשטח "גן הנשיא" לשעבר. "גן הנשיא" שימש מאז קום המדינה כאתר ייצוגי לקבלות הפנים הממלכתיות של מדינת ישראל – גן ובו צמחי ארץ-ישראל משולבים בערוגות צבעוניות של פרחי-עונה. עם הקמת גן הוורדים ב-1981 התבקשו המתכננים ע"י משרדי הממשלה להמשיך ולשמור על צביונו כגן "רפרזנטטיבי ודקורטיבי" בו ניתן לארח בכבוד קבלות -פנים ממלכתיות. לצורך כך תוכננו חלקות הוורדים הגדולות והפורחות לצד חלקות קטנות יותר ("גן האומות") בהן שולבו הוורדים עם צמחים אחרים. הגן יועד מלכתחילה ע"י היזמים להוות "ורדיה לאומית" בו יישמרו אוספי-ורדים שהיו מפוזרים בגינות בישראל, ונציגי קבוצות הוורד ההיסטוריות והמודרניות, וכן יאוקלמו בו ורדים חדשים להעשרת הגינון, החקלאות והמחקר בארץ. ב-2008 הוכר הגן ע"י שר החקלאות כגן בוטני יחודי לוורדים.
    הוורד הינו אחד הצמחים המורכבים והמרתקים ביותר מבחינה גנטית. בוורדים ואף בקבוצת מכלואי-התה (השם אושר ע"י האקדמיה ללשון העברית) גודל הפרח וכמות עלי-הכותרת נקבעים ע"י ה-DNA של הצמח ללא כל מניפולציות של האדם. גם בטבע מוצאים ורדים עם פרחים מלאים (למשל ורד בנקסי 'צהוב') או פרחים ענקיים (למשל הוורד הענק שמוצאו בסין). האדם השכיל לגלות תכונות אלה בוורדי-הבר ולהעבירן מדור לדור בעזרת הפרייה ברירנית.

  9. שלום דלית, כתמיד אני שמח לשיח בבלוג.
    אם נשמע כאילו שאני רוטן על ריבוי עלי הכותרת הרי שלא הייתי מדויק מספיק. בוודאי שהטבע מספק לנו אין ספור צורות וכן גם גדלים. המשיכה לאלו לא מקרית, היא טבוע בנו כמו המשיכה לכוח, ליציבות. במובנים אלו הביקורת שלי חוברת לאותו "גן פורמלי" לקבלות פנים ממלכתיות. ההתניות הבסיסיות הללו הופכות לאותו "דקורטיבי פרזנטטיבי" כפי שכתבת. זאת הארכה והתפתחות של לקות הרסנית באנושות. ואם אפרוט זאת לפרקטיקה הרי שהשלטון בקונסטלציה הדמוקרטית הארעית שאנו מכנים מדינות לאום הוא כסות לברוטליות רצחנית שמאפשרת הדחקה וחיים "נורמטיביים" בעת שאנו שולחים את ילדנו לבתי הספר והגנים ואוכלים בסכין ובמזלג את ארוחותינו הקבועות. נוח לראות ברודנויות שמסביב את הבעיות שמונעות "שלום עלי אדמות" אך אין זה כך. האדם המפריד בינו ובין עצמו כאילו מדובר במיני ורדים שונים ולא במין אחד – homo sapiens.

    כולם רוצים לישון היטב בלילה ולא לחשוב על ילדים רעבים באפריקה, מתים ברבבות מכלבת ומאות אלפים ממלריה, טובעים בים מסירות מתפרקות בדרכם להגר לארצות בהן אורך החיים מגיע ל80 ולא 50, מתפרקים לאלפי גורמים ממוקשים ופצצות וכן הלאה והלאה.
    כולם רוצים להרגיש צודקים, מוסריים.

    האסתטיקה היא חלק מהותי בפרקטיקה של עיוותים אלו, שקרים אלו, התניות אלו. על הדתות, האידיאולוגיות והלאומים המומצאים יש מאיין ועל כידונים אנו מחזיקים את כולם ללא יוצא מן הכלל.

    ומעל כל אלו מרחפת עננת נשורת רדיואקטיבית לאחר השמדה גרעינית בלתי נמנעת.

    אין דרך לפתור את אלו באותם הכלים בה יצרנו אותם.

    לא במקרה אני מבקר בחריפות את הצורות הללו של אסתטיקה וחשיבה חברתית הכרוכות אלו באלו.

  10. אבינדב שלום,
    תמיד מעניין לקרוא את אשר אתה כותב, והפעם במיוחד, שמחתי לקרוא שאינך מקבע עצמך לתפיסותיך הישנות, אשר לי אני מאמין כי אחת התכונות החשובות ביותר למעצב גנים ונוף הינה הפתיחות המחשבתית, שכן היא מאפשרת לנו התבוננות נבונה יותר בטבע ויכולת לדמיין מציאות חדשה.
    בעניין הוורדים הענקיים, אני נתקל לא מעט בלקוחות שמבקשים לשתול בגינת הבית מיני וורדים בעלי ראש מפלצתי וניחוח שקיימים רק בזכרונות הנוסטלגיים שלהם מילדותם, ככל הנראה הרושם שנחרט בראשם גדול פי כמה מהמציאות, כיוון שמעולם לא הצלחתי לשתול וורד שיענה על הדרישות האלו…

  11. גו וואהל לורדים, כיום, הוא בושה וחרפה.
    מרבית השילוט הפרטני המציין את זני הורדים, נמחק\דהה\נפל, ואין לדעת באיזה ורד נתקלת.
    זנים ריחניים, נשתלו מעט מאוד, וזנים סתמיים ומשעממים נשתלו ללא סוף.
    כל ביקור מאכזב יותר מקודמו.
    חיפשתי שם נואשות סוגי ורדים שהיו אמורים להיות שם [נניח "קזנליק"] בכדי "לטעום", אבל אין לדעת היכן הם ואם בכלל ישנם.

    עניין אחר
    מריחרוח ממושך וחוזר, כמעט ואין קשר בין תיאורי הריח [עוצמתו\מאפייניו] המופיעים במשתלות, וגם בגן הורדים וואהל [נניח חלקת שוויץהמתוארת כריחנית במיוחד], ישנו קומץ זעיר של ורדים עתירי ריח שריחם בעל עוצמה, וגם עוצמה זו משתנה בהתאם לעונה.

    עצוב מאוד שאפילו במאמר שמרכזו ורדים, רוב הורדים המוזכרים בו הם חסרי ריח…
    נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר
    אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם.

    https://www.youtube.com/watch?v=8tmQGgNpAPU&t=7s

    שני שושנים
    מילים : יעקב אורלנד

    אשיר לך שיר עתיק, נושן
    אשיר לך זמר על שושן.
    היה היו לפני שנים
    שני שושנים, שני שושנים.
    היה זה כבר, רחוק היום,
    אחד לבן, שני אדום.

    בני גן אחד, כשני אחים,
    צמחו עלה, צמחו חוחים.
    עת בא הבוקר צחור גוון
    פקח עיניים הלבן,
    וערב בא ורד היום
    עצם עיניים האדום.

    ובלילות ובלילות
    נשבו רוחות בם קלילות.
    כה לבלבו עד באה יד,
    יד שקטפה שושן אחד,
    ואין יודע עד היום –
    את הלבן או האדום.

    ורק יודעים, כי הנותר
    ליבו נשבר, ליבו נשבר…

  12. שלום ערן, תודה רבה.
    באשר לשינויים אני תמהה תמיד מה מניע אותי באבחנות וכמה מדוייק ניתן להיות באותה שפה חזותית חמקמקה. אחת הסיבות לשינויים הללו היא דווקא חרב הביקורת שמופנית גם כלפי עצמי ולא רק כלפי חוץ כפי שאני מרבה להשתמש בה. אחת הסוגיות הנפיצות אצלי הוא המונח "טבע" והמניפולציות הציניות שאנחנו עושים בו בזמן התמרונים היום יומיים שבאים להסביר את אין ספור ההתנהגויות הברוטליות והבחירות האסתטיות שלנו. אני חושב שאלו בין השאר יוצרים את הפער הבלתי נתפס בין הכמיהה לקונקרטי, לצורני, לתיחום הילדי שמאפשר להשתאות ולהתפעל מפורמליזם על צורותיו השונות לעומת המופשט המרוחק וחסר היכולת להגדירו במילים ומשום כך גם הנדיר יותר, גם בקולנוע, גם באמנות פלסטית, גם בצילום ושירה וכמובן שבמרחב הנזיל בו לצמחיה תפקיד עיקרי במרחב.

  13. גיליתי את הגינון ואת הורדים לפני שנתיים, ומאז שותלת ונהנית. ביקרתי באביב שעבר בגן הורדים בירושלים, עם בעלי והבת שלי (בת 11) שגם נכנסה איתי לתחביב הגינון בכלל והורדים בפרט. שתינו הסתובבנו יחד בגן כשיכורות אושר. פגשנו שם חברים אהובים שהיכרנו מהאינטרנט, ראינו מה מלהיב אותנו ומה כדאי להזמין בשנה הבאה לגינה שלנו, ונהנינו מכל שנייה. בעלי היה משועשע ומשועמם גם יחד בשעות הרבות ששתינו הסתובבנו שם קוראות בהתלהבות זו לזו לבוא לראות את הפרח הזה והפרח הזה.
    ביוני השנה ביקרנו באנגליה, וכמובן ששילבנו בטיול גנים בוטניים וגני ורדים רבים ככל האפשר. אף אחד מהם לא הרשים אותי כמו גן הורדים בירושלים. כנראה שחלק מהסיבה היא שאת הזנים בירושלים הכרתי מהאתר של משתלת קרן צור, אבל גם מעבר לזה – גני וחלקות הורדים באנגליה היו פחות יפים ומרגשים לטעמי מאשר גן הורדים בירושלים.
    הגן שכן התלהבתי ממנו באנגליה היה הגן הבוטני בקיימברידג', ליד האוניברסיטה. הוא לא ענקי כמו גני קיו ליד לונדון, אבל הכי יפה ומעורר השראה לטעמי מהגנים אנגליים שביקרתי בהם.
    לעניין הגבהים של הורדים שתיארת: אצלי הורדים רק בני שנה (נשתלו כחשופי שורש בחורף שעבר) אבל לא מתקרבים כלל לגבהים שתיארת. אולי כי אני בדרום (צפון הנגב, ליד באר שבע) ואתה באיזור ירושלים? נראה לי שירושלים עושה טוב לורדים. בטח יותר מאשר הדרום החם והיבש.
    אני ממליצה לך לבחון (בגוגל) ולשקול את ורד גרטן דירקטור. זה ורד יפהפה לטעמי, ופורח המון בקיץ הישראלי החם והארוך.
    וכמובו ורד הברון רוטשילד שהוא יפהפה ומוצלח מאוד. יפה במציאות יותר מאשר בתמונות.
    ומהננסיים: איסולדה. יש לה המון פרחים כל הזמן, בצבעים שונים ומשונים. מעניינת מגוונת וחרוצה מאוד.
    כמוך גם נהנית מאוד מהגולדן סלבריישן שלי. הוא יפהפה, ואני שואפת בכל הזדמנות את הריח הנפלא שלו. ומבינה שהחיים יפים!
    לא סתם קיים הפתגם Stop and smell the roses.
    גינון יכול להיות אחת מהנאות החיים הקטנות ועם זאת הגדולות ביותר.
    מאחלת לנו להמשיך ליהנות מהקיים, וגם לגלות הנאות חדשות

  14. שלום רונית, תודה על ההצעות גרטן דירקטור שתלתי בדיוק בגינה במשמר השבעה לפני שבוע, אכן שיח מרהיב. דווקא אזור באר שבע יכול להיות טוב לוורדים רבים היות והוא יבש ביחס למישור החוף והשפלה, ובעיקר הלילות נסבלים יותר, אמנם חם יותר ביום מירושלים אך התנודה גדולה יותר בין טמפרטורת היום והלילה, בערך 14 מעלות לעומת 10 מעלות בירושלים. אני חושב שמדובר בעיקר בתשתית והשקייה. אדמה עמוקה עם 70 ליטר קומפוסט ורשת טפטוף שמכסה את כל השטח ולא רק טפטוף נקודתי ליד כל ורד.

  15. נכון, לא חשבתי על זה אבל אתה צודק. פה ליד באר שבע הלילות סבירים.
    ואכן היובש טוב למניעת מחלות צמחים. יש יתרונות רבים ביובש.
    בטיול בסתיו בניו אינגלנד לפני כמה שנים חקלאי שם סיפר לי שאחת הבעיות העיקריות שלהם היא הרטיבות והמחלות שהיא גורמת לצמחים. וכמעט בכל מלון שישנו בו – היה ריח טחוב בחלק מהבניין.
    יש יתרונות ליובש. בייחוד היום כשיש טפטפות!
    פיזרתי את הורדים בגינה פה ושם, לצד הצמחים האחרים. זה גם יפה (ורד פורח בצבע אלמוג לצד הסגול של לוונדר הם מחזה מרהיב), ובדיעבד אני מבינה שזה עוזר למה שכתבת – השקיית כל שטח שורשי הורד ולא רק קרוב לגזע שלו. מזל של מתחילים…

  16. אמנם זה בלוג ולא פורום, אך בכל זאת אשמח לעזרה בשאלה – כמובן בנושא ורדים.
    בגינתי ורד עתיק גדול מאד (לא יודע מהו).
    מענף שנגזם, הצלחתי לגדל/לייחר באדנית "עותק" ממנו והוא גדל באדנית ולתפארה כבר שנה שניה.
    מכיוון שאין לי יותר מקום בגינה, רוצה לגדלולהעבירו לעציץ/מיכל גדול.
    האם אפשרי?
    מה הגודל המומלץ למיכל?
    מתי להעתיק ואיך?
    אני גר בירושלים (לא רחוק מאריאל 🙂

  17. שלום לירושלמי. ייחור מורד הוא בעל סיכון. אמנם יש ורדים כמו אייסברג שהם חזקים ביותר גם מיחורים אך רובם חלשים עד חלשים מאוד. זאת הסיבה המרכזית לכל תסבוכת ההרכבה, אחרת מחירי הורדים בכל העולם היו יורדים פלאים. הצורך בקנה חזקה מכתיב את זה. לכן כל מה שאומר לך הוא בערבון מוגבל. מאוד מאוד מוגבל.

    העתקה בדרך כלל עדיפה בחורף בתרדמת. עכשיו הם מתעוררים ולכן זה גבולי. אך עם גיזום חזק והוצאת גוש אדמה גדול עם שורשים שאינם נפגעים אתה מצמצם את הסיכון. תכין הכל לפני ההעתקה כך שמה שישאר הוא הנחה רכה למיכל החדש.

    גודל המיכל החדש הוא פונקציה של גודל הורד כמובן. ורדים בגודל של כלאי תה "רגילים" זקוקים לכלים של לפחות 70-80 ליטר על מנת לשגשג ולא רק לשרוד עם פרח או שניים. אבל הייתי הולך על משהו גדול יותר סביב 100-150 ליטר אפילו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.